"דיסקוטק", אומר לנו אילן בן שחר, עורך האוספים המתגעגע, הוא בכלל מושג שנולד אצל הצרפתים. "פופ קונצרטו אורקסטרא", "אוטוואן", "דזיירלס", סרון, ג'ילברט מונטאן, סילווי ורטאן, מישל פוגן. מי מכיר? "פרנץ' דיסקו" ו"פרנץ' טרופיקאל". דיסק כפול, מחזיר לרחבת הריקודים עם משב נוסטלגי. יש משהו קוסמופוליטי באוסף הפריזאי הזה, יורופופ מחוייך-שובבני כ"דונה מואה די פה" של קים לארסן ומחרוזת הפופ הקלאסי "רוקולקשן" של לורן וולזי המתבסס של "סטיספקשן" של "האבנים", נעימות קליטות כ"מג'יק פליי" של "ספייס", "רבי יעקב" של קוסמה .
האלמנט הטרופיקלי בדיסק השני מספק קצבי אפרו מלודיים כמו "לה צ'יקה", "בריזילה קרנבל", "אל בימבו" , "לה קמפנלה", "א-איי-אמואנה" שלוקחים אל ריקודי העדר בחתונות של הימים ההם ועד מוצרים צרפתיים קלסיים כ"פה קומה ל'ואזו" של פוגן. לא להאמין שדיסקו ישן וממוסחר יעשה כזה מצברוח טוב.
