בנסון עסוק ב"סמות' ג'אז", ג'אז מלודי, ווקאלי בעיקר. ועדיין הפריטה שלו בגיטרה היא שעושה את ההבדל הגדול, אלא שהיא פחות ופחות נשמעת. הדיסק ברובו הוא ריתם אנ' בלוז מלודי. ב"מדרגות לאהבה" הוא שר בקול יפהפה, משהו בין ג'אז לסול מלודי. וכמעט באותו טון – "טלפון סלולרי" ריתם אנ בלוז עכשווי רך וענוג בדואט עם הזמרת אנדראה סימונס.
בהשוואה לאלבומים אחרים שלו, אין כאן שינוי סגנוני משמעותי, בהבדל אחד – בנסון נהייה יותר סופט ריתם אנ' בלוזי מאשר סופט ג'אזי. יותר כזה "להקת בנים", מאשר זמר ג'אז ייחודי. יותר אמן של ג'סטות (הצליל הספרדי ב"מיתרי האהבה") מאשר יוצר מקורי.
