אנריקו ראווה גילה את רוסו בסמינר למוסיקה בתחילת השמונים בסיינה. רק מחצצר כמו ראווה יכול להבין איזה מחצצר ג'אז ניגן לפניו. השילוב של טכניקה ודמיון יצירתי, ההשפעה העמוקה של מיילס דיוויס, סטייל החמישים, ומצד אחר, הצליל הג'אז רוקי וגם האתני הם שמאפיינים את גרסת רוסו ליצירתו של גרשווין. גם בזכות ההרכב המופלא (גיטריסט מעולה), רוסו פרשן את היצירה בדרכו ובהשראת דיוויס, באווירה אפלולית מיסטית. מייצר צליל מלא הבעה. נועז, נסיוני, מיוחד. זה יותר רוסו מגרשווין.
