יהודה מסס מתרגש. קולו מרוגש. יש לו משהו דחוף לשיר. יש לו מנגינת רגש. יש לו עיבוד סוחף. אבל אני קורא את הטקסט ובינתי מבקשת להבין בעייתו של הזמר המשתפך: יש בשיר פחד וחושך שמתכנס אל תוך ושברים של מה שהיה, אבק עבר שמכסה תוכניות אבודות, חיים פשוטים שהפכו למסע ארוך, והבנאדם מבקש נפשו לצרוח "מה עוד מחכה ומאיפה עוד כוח". הפיתרון? ללכת אל מול שקיעה דועכת ולבדוק אולי הכול היה ידוע.
אז אני שואל את מסס: למה הבדיקה צריכה להיעשות מול "שקיעה דועכת"? ובמה הוא בדיוק אינו רוצה להאמין? מסס רוצה לפרוק דברים שעל ליבו. הלב בוכה, לא תמיד המילים מצליחות להסביר מדוע, אבל כשהלב בוכה יוצאת מנגינה יפה, ובסך הכול את תחושת הבלבול המעיקה הוא מצליח להעביר במוסיקה מלו-עגמומית מעובדת יפה.
תגובה אחת
מדהים