"לאן את הולכת מפה", שרה תמר גלעדי שיר שעוסק למעשה בבריחה. ימים קרים ומרים מגיעים וצריך רק להחליט לאן בורחים כדי להתחיל מחדש, אולי במקום שלנופו פתאום יחייכו הפנים. ואיך בורחים? מי שיכול לקחת אותה אחריו זה הצער, גם השיר הזה שהיא שרה.

הטקסט כתוב טוב, האירוניה מבצבצת, ותמר גלעדי מבצעת את זה הכי נכון, אינה משתפכת בשירתה, לא רצה לפני השיר, אלא כאילו מדווחת בלי דרמטיזציה על מצב נפשי שיכול היה לקחת בקלות אל המלודרמה. השירה שלה אינה מתחנפת, בטח לא מתבכיינת, מה שאומר שהשיר הזה כולל העיבוד לא יקחו את השיר הזה אל עשרת הגדולים במצעדי הפזמונים, ובשביל תמר גלעדי – אשמח להתבדות. מצד שני –תתפלאו – נוצרת אמנות גם מחוץ לפלייליסט המיינסטרימי. למשל: השיר הזה.