אמא שלי הייתה אומרת לי תמיד: מכל רע יצא טוב, ואני הייתי אומר לה: אשרי המאמין. או: תמשיכי להאמין.  דנה אינטרנשיונל מדנססת את זה ב"הכל זה לטובה"  הקצב והמנגינה – בהפקת אלי אברמוב את זיו גולנד,   שגם כתב את הלחן – לא ממש שדרגו את הטקסט הרזה. דווקא דנה, המוציאה לפועל – עושה מזה מטעם פופ משובח.

ב"יום הולדת" נלחצת דנה על זה שהזמן בורח, אבל גם כאן הטקסט נמרח על משהו אופטימי. מבחינת המוסיקה – דאנס שבלוני לאללה.

הלאה:  אקורדיאון מקשט "בראשית" (איתן נחמיאס גלס/ אלי אברמוב) שיר משועשע על זמן ימי בראשית המושלמים, איזה קשקוש, שכמעט גרם לי להרים טלפון למיקי פלד מהפסטיגל. סימטריות כזו מתאימה לילדי הגן. דנה והשיר הזה יביאו עוד חמשת אלפים הורים וילדים – גם בלי להזדקק לועדי עובדים.

מגיע דאנס אוריינטאלי – ""היא לא מאמינה על אחת בודדה שלא מאמינה לאף מילה והולכת על חלום משלה. נשמע עצוב משהו. אבל איך עצבות בדיסק דאנס פלור?

גם "יאללה בלאגן" אינו חף מאוריינטאליות, הטקסט של גיא אסיף  – "היום עולה לי בטירוף… הכל שוה מינוף" חמוד ומחונטרש. דאנס? מה דאנס? חאפלת דאנס, דנה בכפיים, ברגליים, בכל הגוף שלה. יאללה שיהיה בלגאן.

אתם בשוונק? תמשיכו לענתז, לפזז, לתזז ב"סרט הודי", דואט עם עידן יניב, המביע שאלה ותמיהה – מה שווה כזאת אהבה?

Love Boy חורז את "שוקו" עם "רוקו" ומספר על אחד שמרקיד לה את הלב במעגלים. לא רגיש ולא רומנטי. והלהיט הזה אכן – לא רגיש, גם א-רומנטי. מצועצע – כן.

"את מוכנה" – אלקטרו דאנס – אלי אברמוב אחראי לדבר הדאנס הזה  להגיד משהו על מי שהכיוון שלו למעלה, ואילו כולם רוצים בנפילתו. טקסט מופרך. הפקה קרה, מנוכרת.  מתאים לאווירת הקלאבדאנס. גם "איפה הלב" לא מציע מנגינה כזו שתגרום לך להתאהב בדאנס הזה. מעלים מהירות קצב במכונות: "אתה ממגנט אותי בכוח המשיכה" וגם זה אלקטרו דגום עם מלודיה כחושה. מורידים הילוך לסיום ב"חורבות האהבה" של רוטבליט את פוליקר. מה זה עושה בדיסק המדונסס הזה?  הלכת על דאנס, דנה, שחקי אותה דאנס עד הסוף.

חוץ מזה – גם כדיסק דאנס לא קורים כאן דברים שמרקידים את הלב. יותר מדי שבלונות, פחות מדי מקוריות.