חליל ג'אזי המנוגן בטמפרמנט לטיני. זה דייב ולנטיין. גם "הדברים האהובים עלי" של רוגר'ס והמרשטיין מתוך "צלילי המוסיקה" נכנס לסינתזה של נגן שחי בדרום ברונקס, אך בעורקיו זורם דם פוארטו-ריקני. ולנטיין אוהב קצב, גרובי כזה, קצב שאומר הרבה דברים על החיים בכרך הגדול. דיוויד סנשז הוסיף באותה רוח טונים של סקסופון טנור ב"שפתיים מתוקות". ג'אז עם סלסה ולא רק. גם רוטב פלמנקו ב"דון קיו" בפריטתו של האוסטרי ברנד שונהרט. וגם רומנטיקה קובנית סטייל שנות החמישים. ג'אז לטיני עם כל דבר, מאוד מלוטש.