ארסטד דיבלופמנט, אחד מסיפורי ההצלחה הגדולים של 1992 במוסיקה השחורה. מבחינתי – ההפתעה מסוימת בפסטיבל ג'רולזלם רוקס. גוף מת (להקה שכבר התפרקה) שקם לאחרונה לתחייה. קושרים סרטים צבעוניים למיקרופונים, ויוצאים למפגן היפ הופ אנרגתי מענג, כאילו הם מתחילים הכל מההתחלה אחרי 15 שנה. ספיץ' במרכז, מאחוריו לידו האטרקציה – אישי (Eshe) , רקדנית, כוריאוגרפית, זמרת.
"מאז הפירוק שלנו ב-'96 כל אחד התפנה לעיסוקים שלו", מספרת אישי, אחת מזמרות ההרכב. "החזרה לעבודה בתור הרכב הייתה לאחר ארבע שנים כשהוצאנו אלבום ביפן. מאז הוצאנו עוד שני אלבומים. עם השנים אתה מתפתח ומשתנה בתור אומן יוצר, ויצא לנו להביא אנרגיות חדשות לשירים".
אישי אחראית לכך, שהמופע של הארסטד יקבל גוונים שלא מקבלים בדרך כלל מלהקת פופ-היפ-הופ. ספיץ', האיש שהקים את ההרכב הסביר את זה ככה: "היום הלהקה משתוקקת להעניק עוד נפחים למופע, כדי שאנשים יוכלו להתעלות קצת מעבר למסגרת ההיפ הופ הקונבנציונאלית"
ספיץ' לא רק מבטיח: הלהקה חיה, נושמת, גרובית, ארסטד דיוולופמנט מציעה צומת סגנוני בשם כל המסרים השחוקים שנעים בין גאוות האחים האפריקנים לעולם מאוחד, שוויון זכויות, חזרה לשורשי הכפר ושימור התרבות השחורה.. ההרכב מוגדר כפיוז'ן בין ראפ,סול, בלוז, היפ הופ, פאנק. הזמרים חוגגים על מסרים בריקודי ראפ, האוז והיפ-הופ. שירים חברתיים. שירים אפריקאים. מסרים 'חיוביים' של אחווה וסובלנות. הגם שהמנונים החיוביים כאלה לא עושים לי שום דבר, "ארסטד" נשמעת בכל זאת כמי שחצתה את מחסום הזמן. ואגב, האלבום החדש של ארסטד Since The Last Time והוא יצא בסוף אוקטובר
