כבר העטיפה הצבעונית עושה חשק להתעסק עם זה, כאילו בפנים מסתתרים אוצרות. ויש כאן הרבה "אבנים טובות". שירי ילדים בברזילאית הם אותה מוסיקה ברזילאית נפלאה שכולם מכירים, תערובת של הסגנונות שעושים את המוסיקה הזו למה שהיא – סמבה, פורו, בוסה נובה.
ברזיל היא ארץ שהמוסיקה זורמת בעורקיה, והשירים המקסימים האלה נגזרים מהתרבות העשירה. 13 שירים שהם הדבר האמיתי. רוברטה סאו ששרה עם ילדים "טום טום טום", לואיז די אקינו ששר "מורנה" (נערה כהת עור), קלודיו ג'ורג', גיטריסט מריו דה ז'נרו, שר Coco Sacudido , "קוקוס מקשקש", וזה הטעם האמיתי של הסמבה, קלילה, אותנטית. מריסה ב"הלו… הלו…" משלבת בשיר על שיחת מאהבת בטלפון בוסה וביטים עכשוויים בעיבוד לאורגן המונד.
לא הביטים העכשוויים הם שמנצחים כאן. דווקא המוסיקה האותנטית המסורתית, אבל בצליל עכשווי. Sanfonero הוא אדם שמנגן ב-Sanfona, האקורדיון שמשמש את המנגנים בסגנון ה-forro, סגנון המאפיין את צפון מזרח ברזיל. וכאן זהו ביצוע של פאוליניו גווימה (גיטריסט שחי כיום בפריז), שיר על נגן אקורדיון, שנודד מהכפר לעיר ופוגש בסגנון הג'אז, ובקטע הזה נכנס גם תזמור ג'אזי פריך.
נזריי פריירה (Nazare' Pereira) שהופיעה בארץ שרה כאן את "פורו בחשכה". Forro' הוא סגנון ריקודי פופולארי מצפון ברזיל, מנוגן בדרך כלל בליווי אקורדיון, משולש הקשה ותוף גדול שנקרא זבומבה. שיר הלל לריקוד.
גבריאל מורה שר על הדברים המטופשים-מעצבנים-מצחיקים שמתרחשים ביום יום – Tem Fila, ("יש תור") כמו להמתין בתור שלעולם אינו מתקדם ואז להבין שאינך עומד בתור הנכון, ועליך להתחיל הכל מחדש. השיר מבוססס על קצב שנקרא "באיו" (baiao) שמגיע מצפון מזרח ברזיל, והוא עוד אחד מהסגנונות המאייפנים את הצפון – הפורו, קוקו, אמבולדה.
טרייסה כריסטינה שה "אם האושר קיים" – וזוהי סמבה-סמבה, הסגנון המרכזי של המוסיקה הברזילאית, ששורשיו באפריקה ובאירופה. בשיר הזה אפשר לשמוע את הקאוואקינו (Cavaquiho), גיטרה קטנה בעלת צליל ייחודי לסמבה.
Xote das Meninas הוא שיר שיר ריוקדי בסגנון הנקרא "סוטה" (Xote) תערובת מקצבים אפריקנים ופורטוגזים לריקוד זוגי צמוד מאוד במגע מצח. הזמר כאן נקרא או קאראיבה, האקורדיון הנפלא ממשיך לענג, וזה באמת עושה חשק לראות את הריקוד על חם.
אדריאנה מסיאל מבריזיליה (עיר הבירה של ברזיל) שרה "סמבה של החיות" – על איך שאנשים איבדו את האהבה לטבע. בעבר אנשים דיברו עם בעלי חיים. בואו נקווה שנוכל לחזור לאותם ימים, שר הקול הרך והתחושתי.
והנה הזמר הכי מפורסם בברזיל ג'ילברטו ג'יל, המשמש גם בתפקיד שר התרבות שר בליווי אקוסטית "אקספרסו 2222", שיר על רכבת הדוהרת במהירות לקראת העתיד, ובהקשבה למקצב של השיר חשים כיצד הרכבת מגבירה מהירות.
סיום: "מריניירו סאו" – "המלח הבודד", שיר מסורתי מבאיה, חבל ארץ שהמוסיקה שלו מושפעת ממסורות אפריקניות, שופעת ריקודים. מוסקה, זמר פופולארי מריו שר כאן עם חברים – "אני לא מכאן/ אני מלח/ אין לי מי לאהוב/ אני מבאיה, מסלבדור/ הו מלח מי לימד אותך לשחות"….
זה דיסק שעושה חשק גדול לשחות בחופיה של ברזיל, לשיר ולרקוד יחד איתם, ומה זה חשוב שהדיסק מופנה לילדים.
בתמונות מלמעלה: רוברטה סה, לואיז דה אקינו, גבריאל מורה, אדריאנה מסיאל, מוסקה
דגימת סאונד: גבריאל מורה
