נשביתי בפשטותה היפה. וזה מה שקורה לזמרות עם גדולות. מהרמבטיקה והלייקה, מהשורשים.  הן מחפשות הנתיב הקוסמופוליטי.  אלפתריה ארוואניטאקי עברה את כול המחסומים הבינלאומיים. היא אורזת מזוודות כדי להגיע לפסטיבלים יוקרתיים. את השירים שלה מתרגמים לאנגלית.

זה אלבום על יחסים בינו ובינה. יחסים שלא מובילים למקום טוב   "אהבתי אליך מכאיבה לי" היא שרה ב"אין חזרה" ו"בתוך תוכי אני אומרת שלום, סוגרת את ליבי", היא מזמרת ב"מבקרים" הטונים שלה אומרים כמעט הכול על ההתרחשות האמיתית.

גם בשיר החמישי, כשסוף סוף נכנסים הבוזוקים, היא ממשיכה לספר את הסיפור הרע על תחושותיה "אני לא יכולה לזכור שהיית איתי יותר מאשר דקה אחת", והיא מצליחה להפוך גם השיר הזה לסיפור האישי שלה. העיבודים פונקציונאליים, כול שיר בפני עצמו, כול שיר והעיבוד הייחודי לו. אבל הקצב היווני הזה של "האהבה אינה גרה כאן" הוא שעדיין מעניק לה את הצבע המוסיקלי שהוא חלק מהדם האומנותי שזורם בעורקיה.