"אני מרגישה סכין ננעצת פנימה/חשה חרדה/ אבל זה לא מספיק כדי להרוג אותי/ חשבתי שזה יקה מהר" ("סכין חודרת פנימה")
האחיות התאומות טיגן ושרה קווין מתגוררות כיום במרחק גדול זו מזו בקנדה (האחת במנטריאול, השניה בבריטיש קולומביה), אבל עדיין חולקות את הנושאים האלה, שעוסקים בחרדות שנוצרות על רקע יחסי הבינו-בינה, כולל נישואין. אני לא מכיר אלבומים קודמים שלהן. האנציקלופדיות מגדירות אותן כצמד רוק-פולק שפרץ לסצנה הקנדית ב-1998. זה כבר האלבום הרביעי שלהן (לפני כן, ב-2004, הן הוציאו את "כל כך קנאי").
המוסיקה באלבום מסוגננת מאוד, לא קונבנציונאלית, הרמוניות נקיות, טיפה טון מלנכולי, מי שרוצה לכנות אותן "אלטרנטיב פופ", "אינדי", שיעשה את זה. הגדרות בסופו של דבר לא משקפות את הדבר האמיתי. הן נועדו יותר למי שלא יכול "להשמיע" את מה שהוא רוצה להגיד. צריכים להקשיב, לקחת את העטיפה ולשלוף את דף הטקסטים. לשמוע שיר כמו Are You Ten Years Ago. – סערת רגשות שבטח נובעת מסיפור יחסים טראומטי.
טרנד בפופ 2007 – זה להיות אמוציונאלי בלי לגלוש לקיטש. מתוק אבל לא מתקתק. תקשיבו לאיך שהאחיות שרות את Relief Next To Me (דוגמית סאונד למטה) – "אני מתגעגעת אליך עכשיו, נראה לי שהייתי צריכה להתגעגע אז, גופי נע כמו וילונות שנעים פנימה והחוצה מהרוח", ואם אתם מחפשים הגדרה ל"פופ אלטרנטיבי", אז זה שיר הזה, קליל אבל מה-זה מסוגנן – בעיבוד, בשילוב הקולות. The Con – השיר הבא קצבי וטעון ויותר, אבל עדיין במסגרת הסגנון המיוחד שלהן. לא הייתי פוסח עליהן.
תגובה אחת
האמת שטיגן ושרה הן שתיהן לסביות, לא נראה לי שהן עוסקות בעניינים שבינו לבינה, ובטח לא בנישואים כמו שהתכוונת כאן.