איה אנחנו על המפה? לא יודע. סובבתי הרבה את הגלובוס המוסיקלי שלי במהלך הקשבה ל-13 הקטעים. החמישה עשר איש של תזמורת "מארש דונדורמה" יכולים להתכנס בלבונטין 7 ליד אלנבי ולהרביץ הילולה בסגנון בלקני ולהגיע עם זה אחרי שבוע לאחד מפסטיבלי מוסיקת העולם ולהפוך לבטוקדה ברזילאית, וגם לקפוץ למועדון ג'אז.
תגידו סגנון: בלקני, כליזמר, צועני, ג'אז ניו אורלינס, פאנק, אוריינטאלי. אבל מעבר לסגנון יש כאן דרייב, אנרגיות, שמחת חיים. זה מטבח מוסיקלי שבו מסתובבים הרבה בשלנים מקצוענים וחצי מקצוענים ומתחלקים בטעמים. הבסיס לתבשילים – הוא חטיבת כלי נשיפה בעלת נוכחות דומיננטית. ועם זאת חסרו לי פסנתר, גיטרה. אם כבר – אז כבר. שיהיה גם משהו יותר הרמוני.
מארש דונדורמה היא בראש ובראשונה הרכב שמתבסס על עיבודים. דוגמה: העיבוד המצוין ל"דרוויש" שעשה אבירן בן-נאים דו שיח בין הסופרן של גל דהן לתזמורת, משהו שיצא אוריינטאלי מעורב בסווינג ביג באנד. זה אחד הקטעים היותר מלוטשים בדיסק, שמייצר מתח מורכב בין חלק התזמורת.
"ים" של אורי רז ותם דיין עובד במקצב ברזילאי, בסגנון הבטוקדה, תוסס, מזיז.
הקטע שנקרא Zilav Kurvic בעיבוד יעקב גורנשטיין (סקסופונים) מבוצע ברוח המוסיקה הסרבית, מתקשט בנוצות ג'אזיים, מתפתח במעברים מדליקים א-לה גורן ברגוביץ'.
Blue Camel הוא קטע של ינון מועלם, המלחין והנגן שיצא לרעות בשנים האחרונות בשדות המוסיקה הטורקית. אבירן בן-נאים המעבד גילה את המוסיקה של מועלם באיזו חנות תקליטים ירושלמית. אי-מייל לאיסטנבול ודברים התחילו לזוז. גם כאן המוטו – להשתמש בחומרים קיימים כדי לצאת למחוזות מארש דונורמיים של תזמור וקצב. קטע מתוחכם, מנוגן אסוציאטיבי, בשילוב קצב דרבוקות וניחוח כליזמר. מה זה אם לא מוסיקת עולם נהדרת! מצד אחר זה התזמור של "רופוס שמופוס", שכיוון אותי ל"הפנתר הוורוד", צליל נשיפה כפס קול לסרט בקריצה מחויכת.
"למה בדא" המבוסס על לחן אנדלוסי עממי, מחזיר לפשטות עממית יפה, למנגינה שובת לב בסולו חצוצרה של המעבד אבירן בן-נאים, קטע אווירה עם אלתורים, שמתפתח לאיטו בשלווה יפה לא אופיינית.
"קדימה בסחרחורת" הוא למעשה השם שנתן בן נאים ל-Kick Your Ass And Dance – קטע ג'אז לטינו פאנקי שהושפע לדבריו (של בן נאים) מהתזמורת של Stan Kenton.
נגן הטרומבון ארנון דה-בוטון הלחין ועיבד את "כלבים קטנים" כשהוא מבסס אותו על בס ליין, קטע מורכב מיוחד ומעניין, ג'אז לא קונבנציונאלי, משהו שחורג מ"החגיגה האתנית" ומכניס למועדון הג'אז המאתגר. קטע יפהפה במבנהו.
Blue Pepper הוא בלוז של דיוק אלינגטון (1966) מקבל כאן תזמור פאנק גרובי קצבי אנרגתי שלוקח למחוזות הג'אם האנרגתיים עם קישוטים מזרחיים. מה שמוביל ל-The Whoopin' Blues המבוסס על לחן אמריקאי עממי בעיבוד חצוצרן התזמורת אלי פרמינגר, שהלך לכיוון תזמורות הצעידה הניו אורלינסית.
מארש דונדורמה תזמורת פלורליסטית, מנגנת מתוך שמחת חיים, דמוקרטיה מוסיקלית מופתית, אהבת המוסיקה באשר היא, מלהיבה באנרגיות, בעיבודים מסעירים, ביכולת למזג מקצבים וסגנונות.
