איזשהו משב של רוח קודש הגיע הפעם לפסטיבל הפסנתר מארח בסוזן דלל, מאיר בנאי בפיוטים יפים מאלבום חדש, "שמע קולי" עבר מהגיטרה לפסנתר (אבל לא בישר איזשהו מהפך מוסילקי), עמיר בניון שמחובר מאוד לקודש בסלסוליו המופתיים, וזה בלט בגדול אצל אביתר בנאי שהשתמש בבמה כדי לדסקס את הקשר בין היצירה להתקרבות שלו לדת ולזהות היהודית. סיפורים, מדרשים ופתיחת המופע לשאלות. רוח טובה, בלי איזושהי כפייתיות מיסיונרית.
אז מה הקשר בין מנגינה לאמונה? נו, באמת זה כמעט נדוש. אבל האור כידוע מתגלה מחד. אביתר גילה את זה, נעזר גם באדמור ממוזניץ כדי להבהיר לנו דברים שהתחזקו בו. יש לו דברים על האב הרחמן, מדרש, גיטרה אקוסטית להדרין, הפולק מיוסיק של הנשמה היהודית. בתוכניה נכתב על "הרצון לדייק במילים". הקהל משתתף בדיסקוס על תהליך ההתקרבות של אביתר לדת ולזהות היהודית. כעסו עלי כששאלתי (במסגרת השאלות-תשובות לקהל) את אביתר – האם הוא הולך להפוך את הופעות הבאות שלו לסוג של מיסיונריות. גם הוא גער בי – "ממה אתה פוחד". אז לאביתר, אני מאחל שימשיכו לנהור להופעות שלו – בזכות המוסיקה. היא שהביאה אותו עד הלום. היא שתמשיך להביאו.
השחילו לפסטיבל חגיגת יום הולדת 50 למאיר גולדברג, איש המילים ("מ"זן נדיר" ו"הטבעת נפלה" ועד "ערמונים מהאש", "כל הזמן שבעולם") בהפקה מוסיקלית של דודי לוי שנראתה די סתמית וסבלה ממחסור במנחה שיקשור קצוות ויבהיר לקהל את פשר ההתכנסות. העיקר שגולדברג הסתובב שם, לגם יין ולא הכי ידע איך אוכלים את הפרגונים של קורין אלאל, דנה ברגר, דן תורן, אורי מיילס, איתי פרל.
יעל נחשון מה"פרלמנט" של איה הכורם, אריק ברמן ואיתי פרל מתכוננת לאלבום ראשון. התיישבה לה על כסא ולא עוררה בי ריגושים. גם כשהצטרף יוני רכטר, שמארח אותה בחודשים האחרונים. אפילו נמנמתי משהו.
יותר "מעיר" ו"מאיר" היה ניסיון מעניין להגיד דברים בצורה אחרת. קרני פוסטל (שירה, צ'לו) ואפרת בן צור הכינו ערב משותף שנרקם מתוך קשר אמיתי, וזה דואט שבשבילו עושים פסטיבל. האם יש לזה המשך?
תמונות מלמעלה למטה: אביתר בנאי, מאיר בנאי, מאיר גולדברג, קרני פסטל ואפרת בן צור, יעל נחשון
