המובחרים ביותר

מיק ג'אגר

Rhino Records, התו השמיני
4/5

 קשה למחוק לשנייה את הרולינג סטונז, כשאתם שומעים את מיק ג'אגר שר סולו. והוא, אני מניח,  היה רוצה דווקא, שבהאזנה לאוסף הזה יקראו לו מיק ג'אגר  בלי תוספת הרולינג והסטונז. אפשר גם ללכת על מיק ג'אגר + דיוויד בואי בלהיט מהשמונים –  "לרקוד ברחובות", (דוגמית למטה) קאבר לשיר של מרתה והונדלס (סגנון סול)  או על Don't Look Back שג'אגר עשה בשבעים עם זמר הרגאיי פיטר טוש.

יש כמה שהפתיעוני מחדש עמו הקטע הפאנקי Too Many Cooks שהופק בזמנו ע"י ג'ון לנון, בלוז רוק שנשמע כמו שיר מ"גלות ברחוב הראשי" של הסטונז. אז חוזרים לסטונז, ובטוח שגם ג'אגר יודה כי קריירת הסולו שלו עמדה, עומדת וכנראה תעמוד לעד בצל להקת האם שלו. למעשה , הרולינג סטונז גדולים יותר מאשר כל סך אלבומי הסולו של חבריהם, וכולם בלי יוצא מן הכלל עשו אלבומי סולו. ובכל זאת, האוסף הזה של ג'אגר מזכיר לי גם את הרולינג סטונז.

ויש בו כמה שירים מצוינים כמו בלדת הדואט עם דייב סטיוארטOld Habits Die Hard שנכלל בפסקול הסרט "אלפי". שירי רוק כמו הפותח – "אלהים נתן לי כלדבר", "רק עוד לילה" בעל אוריינטציה דאנסית משהו, ושיר שלא יצא בעבר Charmed Life שמיק עושה עם הבת שלו..

וחוץ מזה קשת של סגנונות שהולכת מרגאיי ועד לאטין ודאנס. גם שוחרי הסטונז, מה שנקרא ההרדקורס פאנס, לא יכולים להתעלם מהאוסף הזה, מסיבה אחת פשוטה – מיק ג'אגר.  ויש כאן עוד כמה סיבות, כמו למשל כמה שירים לא רעים. האוסף מראה שאפשר עדיין למצוא עקבותיו של דינוזאור רוק אמיתי בסביבה, גם בלי שיהיה מחובר לדינוזאור העונה לשם קית' ריצ'ארדס.

 

 

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן