מלחמת פופ

קוואמי והחלבות

4/5

17 קטעים? האם קוואמי והחלבות מכריזים מלחמת פופ גם על המאזין, במקרה זה המבקר, שאחרי שלושה קטעי ראפ מכל סוג דורש מהמעביד תוספת מאמץ.

יאללה לעבודה: לשמוע את החדש של קוואמי, זה לפנות לפחות שעתיים מיומנך הגדוש והטרוד. קוואמי לא עושה הנחות. מפציץ בטונות של מילים. יש כאן כיוונים שונים. יש כאן הצגה, שמחייבת יציאה להפסקה. מזמן לא אכלתי חלבה טעימה. בא בחשבון.

 

צלצול טלפון: "היפ הופ ישראלי,שלום, אם ידוע לך מספר השלוחה, אנא הקש אותה כעת. למשפחת תאקט 2, לסבג מיוזיק הקש 3, להדג נחש הקש 4. למסיקה הקש 5, לקוואמי והחלבות הקש 6"

הקשנו 6, והופה ראו איזה פלא, קיבלנו קוואמי עם הרבה ראפ והיפ, סימפולים, פאנקי, בלוזי, סולי, ומה לא.

קוואמי פותח במוסיקה סטייל הארבעים + סווינג. בינג קרוסבי. כאלה. "יש אנשים מלאי ביטחון, אבל אני אחד כזה ששום דבר בו לא נכון" ו"זה לא קל בכלל להיות הכי מקסים והכי מנוול", ואז במעבר קטלני – להיפ הופ מסחרר משהו על פוליטיקה מקומית. שטף מילים.  קואמי, תאיט. תן לשמוע. איזו מהירות. סווינג. נחמד.

ערב טוב מיקי שביב, תודה שבאת ל"שפוי מלחמה".  פאנקי גרובי דאנס אלקטרוני. היפ הופ עדכני עם כניסות של שביב. תזזיתי.  היה לו טוב, היה לו רע. לא רע.

הלאה: "מלחמת פופ". הולך ככה: "אני לא מנקה מהטינופת של המוסיקה שלי בשביל להיות כוכב נולד". זרם מילים בשחרור טוטאל, בשפת רחוב עממית.  כל מה שיוצא לו. בשביל הפופ שלו הוא יצא לרחוב. מה אגיד: קפצונים, אפילו לא חזיזים. אבל ההפקה של מומי לוי מראה שיש איש מקצוע בשטח. מומי היה כאן!

"גם אם זה לא יותר ממדע בידיוני, תמיד חייב להיות ראשוני", סח הקוואמי בהיפ הופיות. צחוקים? זה מגיע ממקום של תסכול. הלחן והביצוע – גולמיים משהו. אלי לא הגיע.

אדם שפלן עיבד את "דיכאון" וניגן חשמלית. (יופי!!)  בלוז. החיבור להיפ הופ מגניב. "בכל דבר אני מוצא אחוז בלוז". אומר קוואמי. סוג של השתובבות. בלוז הולך טוב עם דיכאון, בתנאי שתכניס גם משהו על גזענות ושלטון הון  ושנאה (גם עצמית) ותערבב עם תסכול.  יה יה. 

"האיש הקטן מהרדיו". מי כאן? יואב קוטנר. הולך בדאב רגאיי.  לאיש הקטן מהרדיו לא ידוע אם הוא קיים. רצה להיות שדרן אלטרנטיבי. רצה. עוד שיר של תסכול? נו, טוב אין כמו קוטנר להפוך תסכול לבדיחה. התאים לקוואמי. אדם שפלן עשה מזה שמייח.

 

שיר שקט להירגע? – "את לא שמה". גם זה הולך בהיפ. אבל לעומת האחרים – רכיכה.    טריפ הופיות ג'אזית – על שהיא (שמוקפת תמיד באלפי גברים) אינה סופרת אותו, לא שמה עליו.  נונשלנטיות מחויכת, שירה לא משוייפת,  נגיעות בראס, קצב Funky יפה. קטע ראפ. קטע נחמד. אבל  לא לשם כך התכנס הקוואמי לאלבום הזה. עוד אחד רגוע: "לסביות שולטות בעולם שלי" – על הנשים הלא נותנות בעולמו – גם טריפ הופ ג'אזי מלטף. סאני דהרי עיבד יפה.

 

"סלב לא יורק" של עידו בלאושטיין ובעיבודו מתחיל מזרחית (צליל שנשמע עוד) ממשיך היפ הופ תיכוני. סלב לא יורק על הרצפה. ומי שסלב צריך להתנהג סלב. ציני, סרקסטי. עבר את בית ספרנו. ואהבתי את הקישוט האוריינטאלי. אחרי הכל סלב בלוואנט הוא סלב בלוואנט.

 

פורטיס כאן? ואללה. זה נקרא ה"הסיפור נגמר" – פורטיס כתב יחד עם קוואמי מילים. לחן – פורטיס, שמשתתף גם בדואט. יורים בלבד. מה יורים. מפציצים. סוגרים חשבונות אפילו עם חלוץ והמניות שלו. קצב רצח. מטאל לחץ, לתפוס מחסה.  אבל סחטן על המעבר החכם למלו מיוסיק למרחב חלומי כזה שמתאר את הסוף, כאשר נכנסים לתחום של המלאכים.. פורטיס היה כאן. טוב שהיה. קוואמי הרוויח שיר ענק. ותודה לאדם שפלן על העיבוד וההפקה.

 

"חופשי חופשי" אפרו ראפ, שיר הלל לחופש או על "חום אנושי כמו ששר נועם רותם"  "להשתחרר מהגוף שכובל אותי". זה סוג של ראפ כוחני שמסרב להגיע.  רוקדים את הביאוס ומתיימרים לפזר מסרים  שהם תשלום מס לסגנון.

"סיבוב שני" נכנס לתחום הריפים הטראש מטאליים – הוא צורח לה "אל תלכי אני חוזר לסיבוב שני" לפני שהוא ממשיך לראפ. קוואמי וגיא רופא מתפרעים בלשון ובטונים בוטים. "רננו צדיקים" הוא התפרעות פרודית נהדרת על דוסים בשיתוף קאשי קוטג' ושחר סוויסה. "מאבד את הקצה" – על אחד ש"היה שם" כשהכל קרה, בטרם דור האינטרנט.

בואו נצא לסבב סיכומים: הפרויקט של קוואמי למרות מבחר קלישאותיו, יחיד ונועז בסוגו, לטעמי ארוך מדי ומבולגן סגנונית,  אבל זה אלבום שמשיב רוחות חזקות ואף חדשות במחוזותינו ההיפ הופיים. שדרוג לקריירה של קוואמי, אלבום שצועק: להתראות במופע.

בתמונות:  עם החלבות ועם מומי לוי

 

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן