מה תופס בהקלטות הישנות האלה? (בטח, בטח הן עברו רימסטרינג) סוני רולינס, ענק הטנור, והנגנים שלצידו נשמעים כאן כל כך ג'אז אותנטי, שזה מביא לך תחושה כזו של – להתרפק על הישן ולהתאהב מחדש.
אנחנו ב-1956. מרץ עד אוקטובר. סוני רולינס ניגן אז בחמישיה של מקס רוץ' וקליפורד בראון, ומכאן ההרכב של הקטע הראשון שנקרא כשם האלבום – "ואלס הוט", פרט לטנור סקסופון של רולינס, קליפורד בראון בחצוצרה, ריצ'י פאוול – פסנתר, ג'ורג' מורו – בס, מקס רוץ' – תופים. חמישייה אגדה שנולדה לנגן יחד. רולינס עצמו בטנור – שורה אחת עם ענקים כמו קולמן הוקינס וצ'ארלי פרקר. צליל ייחודי שהמתמצאים יזהו בקלות, כלומר הטון, הפרייזינג. זה רולינס. הוא ולא אחר. ב-Pent Up House – זה אותו ההרכב המופלא, ב-St Thomas הסטנדרט הנודע, טומי פלנגן מנגן פסנתר מעודן, דאג ווטקינס – בס, וזה קצב התופים הכל-כך מוקפד של מקס רוץ'. ואז מגיעה הבלדה הרומנטית "את לא יודעת אהבה מהי" המנוגנת ע"י אותו הרכב. ולשמוע את סוני רולינס בלדה הזו – כלומר את הניואנסים בפרייזינג ובאלתור – זה עוד משהו שאין להחמיץ. ןההרכב הזה לוקח את "מוריטאט" הלט הוא "מקי סכינאי" לסווינג סולידי. מה שעשתה העריכה הדיגיטאלית להקלטות של 56' – זה תמצית המהפכה של העידן הזה. להתענג.
