האוספים האלה חשובים. מי שטרח ועמל והשקיע – עשה מלאכת קודש, ומדובר ראשית בעורך – נחום נחצ'ה היימן. אמרנו חשובים – בשל התיעוד.

זה לא רק עניין של ביצוע זה או אחר. זה עניין של ריכוז יצירתו של מלחין שבארץ ובעולם ממשיכים לשיר את לחניו. זה גם המארז היעיל שכולל חוברת מפורטת עם הקדמה של אליהו הכהן, נחצ'ה היימן, ישראל קז, תלמידו של יוסף הדר שתרם אשכרה כסף כדי שהאוסף יצא לפועל

שמעתי 41 שירים שהלחין יוסף הדר, מקבוצת מלחיני שנות ה-50  שהתבלטה אחרי מלחמת העצמאות (עימנואל זמיר, גיל אלדמע, אמיתי נאמן). לא כולם חובה היום, ואני אומר את זה מתוך תחושה שהזמן בכל זאת שופט עליון.

להיטים? מי ידע שיוסף הדר הלחין את "תפוח חינני" ו"שיר הנוקדים" ששרים הדודאים, את "בהר הגלבוע" (1969, פסטיבל הזמר) ששרים צמד הפרברים, שלא לדבר על "ערב של שושנים", מהרפרטואר הישראלי שפרץ אל העולם.

כותב המילים של אז? המשורר משה דור. הוא שכתב: "עוד נגיע אל מימי הנחל/ הכבשים צמאו בין ההרים/ מה ירוק הדשא – כאן פורחת/ השיטה אל מול העדרים". מי כותב ככה היום – הכבשים צמאו בין ההרים.

קשה לדבר על סגנון מובהק אצל הדר, הוא נגע בכל, מז'אנר שירי הרועים בסגנון שאפיין למשל את ידידיה אדמון ("אל העין", "פעמוני הצאן") דרך יווני-ם תיכוני ב"תפוח חינני", "אנני עולה לירושלים" (דליה עמיהוד)  גם אווירה וקצב של שירי קאונטרי ("שני חיילים", "שובה אלי") ועד הסולם הפנטטאטוני של השירה היפנית בשיר "עץ אפרסק" (שרה: אסנת פז) ומשהו חסידי ב"אני עולה לירושלים", השירה הרוסית המקהלתית הגברית – "אם הדרך נמשכת". טנגו – "לבב אנוש".(אסנת פז), הסגנון הלירי הנוגה – "קשת לבנה" בשירתה של של חני ליבנה,  "לך אשזור השיר", "אם תיתן לי ורד"  בביצוע אורלי ורד (2006) לחן מינורי שאינו שייך לזמן (מילים – רמי דקל, עיבוד – עפר המרמן), ועד עיבוד דיסקו דאנס של אריק רודיך – "בוא יפה עיניים" (1988) ששרה שלווה ברטי.  הבונוס – קאבר של ננה מושקורי ל"ערב של שושנים" מ-1953. שרה את זה על בהונות האצבעות. בתחנת הרדיו הנוסטלגי שאני עדיין חולם להקים – זה ייכנס לפלייליסט. ויש באוסף זמרות עבריות שהייתי אוסר להשמיע אותן כמו מרים אביגיל בשיר "ביקור בגן החיות", שזה מעורר אצלי נרווים.

עוד משהו בולט מאוד: יוסף הדר נצמד לצמדים. הדודאים והפרברים עדיין רלוונטיים. "צמד הגיטרות" ("האביב צוחק") – נשמעים מהנפתלין. צמד העמרנים ("אגדת הל"ה) נותרו נעימים. לא יותר. צמד "דו-רון" השאירו קוריוז ("זמר בדרכים"), צמד שנישרים שפותחים עם "אל העין" (1949)  שנשמעים לא רע בצורה הפשוטה שהם מזמרים. רן ונעמה (נחמה הנדל ורן אלירן) ב"פעמוני הצאן" – נשמעים כאילו עלו מן האוב.

לאוהבי זמר עברי ותיקים, שעדיין מתמוגגים על הביצועים ההם.

*** ננה מושקורי היווניה שרה "ערב של שושנים".

בתמונות מלמעלה: יוסף הדר, העטיפה, הפרברים, הדודאים והפרברים וננה מושקורי ששרה את "ערב של שושנים"