הוא ניצב שם על הבמה חנוט בחליפה שחורה, גיטרה אקוסטית וקלידים, ליווי מינימלי בבס – של פיליפ נומן (Phillipp Neuman) מקסימיליאן הקר, דוגמן וזמר רחוב לשעבר לא יכול להסתיר את ה"יה" הגרמני שלו, למרות שכל שיריו מושרים באנגלית. היפיוף הברלינאי ממשיך להינשא על ההצלחה של אלבום הבכורה שלו  Infinite Love Songs, עם הסינגל הנפלא Polyester", שיצא כשהוא היה בגיל 23, אז הוא הזכיר להקות כמו קולדפליי וטראוויס. בהמשך הגיע  Rose עם השיר "קייט מוס", שהוקדש לדוגמנית העל.

המרתפיות של "קולטורה" התאימה להקר. אילו היה הרכב על הבמה, יתכן שהיינו מקבלים סוג של קולדפליי. אבל זה היה רחוק מזה.

רוב הערב הקר מזמר בלדות פופ בריפיון מסוים, מנומס עד מתנצל, בדיחות ציניות קלילות להקלת המלנכוליה. טרובדור פולק מודרני. אישי מאוד, מאופק, אולי נאיבי, אקוסטי מאוד, לפעמים נשמע מאןד סופט בסלואו מושן.

מקסימיליאן לא הרבה יותר מרכיכה די משעממת בהופעה, ככה שאת הריגושים  אשאיר בשלב זה לדיסקים, שמהם בוקעת יותר מוסיקה. זמר כמוהו זקוק לנגנים. מבחינתי – שיהיו אפילו כלי מיתר אקוסטיים. מה ששמעתי בקולטורה היה רישול שנבע כנראה מטעמים של חיסכון חסכוני. רק בהדרנים, כיסוי ל-I Want You  של דילן וגם השיר I Am Falling Now, משהו התעורר. טוב שהיה לו קהל מנומס.