אווירת מתח מעודנת בפתיחה מוציאה את דני רובס המתקמבק לדרך.  רובס שר על משהו שמתחולל. "כמה רעשים הופכים למקצב". מתוך תחושת החדש – נרקמת אווירה עירונית עצובה לעת ערב, שאליה השחילו גם חתול רחוב קטן גווע מרעב וזוג צעיר שמחזיק יד ביד, וזה כבר קיטש לא בריא לשיר.

 לא בטוח שאנחנו גם יורדים לעומק ההתחלה מחדש שלו. די מרופרף הטקסט של אילאיל תמיר. הלחן נעים, הקצב מידטמפו שמעניק תחושה של דינאמיות שקטה, אבל זה לא יותר מפופ קצבי רך ללא מהלכים מעניינים עד מתוחכמים שמאפיינים חלקים ביצירה של רובס. יש לו דברים יותר ייחודיים מהשיר הזה, נעים ומחניף, אבל לא מעבר.