דצמבר ב28, 2007

Monsoon

נערים גרמנים מצועצעים הוציאו את אחד הלהיטים היותר יפים ם של השנה. בנוי נהדר, מתפתח נפלא. מה איכפת שזה גרמניה. היי הוטל.

מלחמה יומיומית

זה שיר שיכול להיכתב שעה לפני הפגישה עם הפסיכולוג או הפסיכיאטר. אובססיה. הבנאדם נמצא בבעיות קשות עם עצמם. המלחמה היומיומית  מתחילה ביכולת לגרד את עצמך מהמיטה. בשאר היום אתה עסוק בעצמך, ובמקום להתמודד מחפש מילה טובה ולמי בכלל יש כוח

אל תשכחי אותנו

אל תבקשי את כל אשר נתת/לא אוכל להחזיר לך/אל תשכחי את כל מה שהיה/אם הגענו כבר הנה/לו לפחות יכולת עכשיו לבכות/היה לי קל יותר/כדאי אולי עוד פעם לנסות/אין טעם למהר. תלחצו בדוגמית הסאונד? מזהים? לא. זו אינו יהורם גאון. בשמונים

למה הלילה

 צלילי פסנתר וגיטרה אקוסטית פותחים סיפורה של מיכל רוט: שכרה חדר, הכירה מישהו מצחיק, כבר שנים לא הרגישה מתוחה כל-כך. ועד שהצליחה לסדר את עצמה – הוא הגיע אליה. בעיה, אה? אלף בחורות נתקלות כל יום באותה בעיה. ההבדל: מיכל

גיבור גדול

זוהי גרסת דאנס טראנס 2007 ל"גיבור גדול" של היימן שיצא לראשונה ב-1987. אני מקשיב לגרסת הרמיקס הראשונה (רדיו). מי שרקח ליד המכונות הוא מורן קריב, די ג'יי. אנחנו מתבשרים (בקומוניקט שנשלח) כי סי ומורן "הנציחו את הקיק המיוחד בתיפוף המקורי של

מתלבטת.

הפתיחה – דיסקו ערבי סטייל השמונים. כינורות וקצב בהפקה בומבסטית . אחר-כך מגיעה משפט כזה: "תקשיב לי טוב ואל תגיד מילה, תבין אני עדיין בגמילה, מכל האהבות יצאו רק אכזבות". בהמשך איבדתי קשר עם שרונה. על מה היא שרה? נעלמה דיקציה,

השיר של יעלי

יש לאלה טון שמזכיר קצת את קייט בוש, רגיסטר גבוה מיוחד. אני שומע שיר שני שלה – כאן היא שרה בגוף שלישי שיר אישי על מה שהיא חשה-חושבת ביחס ליחסים מורכבים עם הבחור הכי מושלם שאוהב אותה הכי בעולם. מצד

עם הפנים קדימה

היא שרה כדי למלא את האוויר בנשמה, שילמה כבר את המחיר, הבטיחו לה עתיד מזהיר, כבר חשבה לעזוב הכל, אבל קראה בעיתון שאסור לה לוותר. האמת איבדתי את הידיים והרגליים והראש עם הטקסט הזה. מה היא בדיוק קראה בעיתון? ומה

דומים

ובסדרתנו הקבועה המתמשכת – גברים בוכים בלילה, האזינו הפעם  למורן גבריאל: לא להאמין מה הן עושות להם לגברים הבוכיים והמדוכאים: את הרגש היא לקחה ממנו (מה ז'תומרת?) השאירה אותו ככה עם עצמו, דומע, והפצעים שנפתחים. ומה הוא מבקש – "אם

כנראה שלא תשוב.

אם החורף יעבור והוא לא ישמיע קול, היא תבין שהכל נגמר. אם הוא לא יזיל דמעה כשיחלפו העננים, תדע כמה הם שונים. מה אגיד: אין בטקסט הזה שום דבר שלא רק שלא  גרם לדמעה בזווית העין שלי, אלא אף לא

מיסטר DJ

צביקה פיק אולי בשלב שהוא הולך על גרסאות כיסוי לשירים שכתב לאחרים. השיר הנ"ל נכתב במקור לשרית חדד. הטקסט אומר משהו די מרופרף ושטחי על מוסיקה, רחבת ריקודים, אושר וריקוד האהבה. מה נשאר מכל אלה? בעיקר מוצר לרחבת הריקודים. כלומר המנגינה,

זה לא בשמיים

היא זוכרת הכל, אבל בוחרת מה לשכוח, חותרת למקום שיכיל אותה בנוח. לוקחת מה שיש, צריכה לדעת לקבל. אבל לא מדי, לא בקומץ, רגע פחד, רגע אומץ. אוקיי, אוקיי. ואחרי שהבנו את התובנה ושהנ"ל הוא בהישג יד (לא בשמיים) –

כותב עודד מזרחי מנהל יחסי הציבור של קולטורה: בטקס עמ"י נעשה מעשה חמור ביותר שאיננו יכולים לעבור עליו בשתיקה. שרון הולצמן, אותו אנו מייצגים, תקף את מבקר המוזיקה של NRG  איתי שטרן, בעקבות מחלוקת אישית ביניהם,  אשר נמשכת מזה מספר חודשים.

Relax

שיר דאנס מופלא. מיקה מחזיר את האמון בפופ טוב. קמצוץ בי ג'יז בהרמוניות, נגיעות פרדי מרקורי. להיט ע נ ק.

Don't Stop The Music

דאנס לרצפת הריקודים הגועשת והסואנת. ההפקה המוסיקלית היא כאן משדרג אנרגתי עצום עם אזכורים למוצאה האפריקני, דאנס קליט בנוסחה שהיא מעין תערובת של מדונה ומייקל ג'קסון. דונט סטופ.

The Way I Are

טימבלנד יותר מדי מפיק. דאנס מעודכן ואופנתי כולל אלמנטים של טראנס, אבל סינתטי לטעמי.

Baby Love

ושוב הוויל.איי.אם. הפעם הוא מתארח אצל גברת פוסיקט דולס (Pussycat Dolls) שמנסה כיוון סולו שונה, סופט ריתם נ' בלוז פופ מידטמפו, וכמה בטוח ללכת על הכוכב מבלאק אייד פיז. מה ששמעתי זה ביונסה לייט. לא משהו שיכנס למאה הקלאסיים של

Four In The Morning

דראם-ביט מוביל את שיר יפהפה, מזכיר את להיטי המיד-טמפו-גרוב של מדונה, אבל לטעמי ביצוע שעולה על מדונה לפחות בדרגה אחת.

Hey There Delilah

אקוסטית ומיתרים מלווים מונולוג אינטימי וטון נוגה של איש מאוהב. בלי בס ותופים, מי שר ככה היום? כמה שהמלנכוליה המתוקה הזו פוגעת.

Wake Up Call

מארון סוחבת על הגב סופרלטיב כמו "להקת הפופ הטובה ביותר בעשור האחרון". ובאמת אחרי השיר הזה – קליט, חכם, מיוחד – הסופרלטיב לא צריך להיות כבד עליהם.

Two Hearts

מי אמר שהיא לא חזרה מהמחלה שלה? זה להיט הכי לא שגרתי שקיילי הייתה יכולה להוציא (מהאלבום X) אלקטרו פופ-רוק, והנה קיילי מוכיחה שוב שהיא זיקית. בטח שהבריאה.

Big Girls Don't Cry

נסיכת הבלאק אייד פיז בשיר מאלבומה The Dutchess. שימו לב למעבר מצליל גיטרה אקוסטית לקצב ולשירת נשמה. אבל יותר מזה – כמה עמוקה וכנה הבעתה כאן. מחלקת אנרגיות. איך שהיא מתכנסת בתוך עצמה בסוף השיר. לא חייבים להיות אוהבי הבלאק

Sorry, Blame it On Me

טשטוש הגבולות בין ריתם נ' בלוז להיפ הופ-ראפ, לא שיר שגרם ללחוץ רפיט בשלט.

When You're Gone

בלדה הורגת ברכותה. שיר אהבה קוטל במבע תשוקתה. אבריל מטפסת בסולם הרגש כדי להגיע לפסגת הדרמה. הפתעה דווקא מדיסק קצבי שהיא מתפוצצת בו על גיטרות.

About You Now

בלעז יש לשלאגר כזה מילה – בריליאנט. הברקה. טופ טן. טופ פייב. והיידי מעולם לא נשמעה ככה. סינת-פופ. שיר חרטה על סיום יחסים. שיר שמציב מחדש את את השוגאבייבז על מפת הפופ. The girls are back.

With Every Heartbeat

הקול התפנוקי של רובין השבדית, מנגינה שמתפתחת באיזי, לא ממש מתעגלת בהיסטריה, קצב שמייצר מתח. דאנס באיפוק עם נגיעות אלקטרוניות. הרטביט.

Baby When The Light

אם יש פופ דאנס שחימם/מחמם/יחמם את הקלאבים החורף – זה גואטה בשיתוף קוזי הבריטית. דאנס קלאסי. קול דק, מנגינה וקצב מהסוג שאי אפשר ללמוד בשום קורס ליצור להיטים. וזה להיט.

Rehab

למי שחושב שזמרות סול הן בתקופתנו פס יצור – הנה אחת מקורית שמביאה סגנון בלעדי בטון, בהבעה. ג'אזית, בלוזית. מושפעת מהמסורת, מבילי הולידיי של החמישים דרך הסופרימס של השישים.

Starz In Their Eyes

מאחורי הג'ק עומד ג'ק אולסופ, והכל כמו גם הקול – מקורי בהחלט, מעין חצי-שירה, חצי ראפ, משחק מילים אירוני, משהו על מי שהלך רחוק מדי עם הטריפים של החלומות/הצלחה והפך לקורבן התקשורת. פופ קליט, שנון. ג'אסט ג'ק!

FR TH MMRS THNKS

אחד מהרכבי ה-EMO (סגנון רוק המכיל ואריאציות על רוק מיוסיק) המובילים, כותבים דפי היחצנות. אז ככה: אימו שמימו. זה חתיכת להיט פופ רוק. מה זה מקפיץ לי לראש? לינקין פארק? מלודי, קצבי הרמוני. מה שהחבר'ה האלה מחסירים במקוריות הם מפצים