ההבדל: מיכל רוט מטעינה את זה ברגשותיה. יש לה מטען רגשי. יש לה שיר רגש בנוי כמו שצריך. יש לה מלודרמה קטנה. יש לה גיטרה חשמלית שנכנסת במקום הנכון.
נדוש? בטח נדוש. טקסטים כאלה יש בטונות. ההבדל: מיכל רוט הופכת את זה לאפיזודה מוסיקלית משלה על תל-אביבית הזו שחיה מיום ליום בדירה שכורה. שיר שמתפתח יפה, מבוצע במינונים נכונים, כולל הטיפוס בפינאלה של השיר. העיבוד (פסנתר, מיתרים, ריתם סקשן) משדרג לה.
3 תגובות
מיכל רוט לא זקוקה למבקרים…..
יש לה חומר מצויין….אני מכיר את החומרים שלה….מזמן..
היא תעשה את זה בזכות עצמה …ובגדול…..
זיכרו את השם הזה טוב טוב …..כי……
כל דבר בארץ לוקח זמן…….אבל…………
מיכל רוט היא הדבר הבא…….
לכל הזמרים המחורבנים הוא מפרגן, ולטובים הוא נותן ציון נמוך. זה מבקר? מי שכותבים עליו פה ביקורת טובה הוא זמר גרוע
ומי שכותבים עליו פה ביקורת רעה – יש לו סיכוי אמיתי להצליח.
מיכל מוכשרת ואמיתית.
יופי של ביקורת, שיהיה בהצלחה.