רמזים

ריטה

הד-ארצי
4/5

 

"להאט את הקצב… היופי חבוי בדברים הקטנים"

 

ולקראת סיום, כמעט באותו טון מאופק, מפויס, ריטה מאטה קצב, עוטפת מילים ברחמים: "איך זה קורה בין שניים כל-כך שונים, שמגיעים ממקומות רחוקים כל-כך… איך זה קורה, החלום שלך הוא שלי". המילים: ריטה. הלחן: רמי קליינשטיין. העיבוד לכלי מיתר הוא מרכך אווירה. וכאן עקבותיו של עברי לידר, המעבד והמפיק.

איך זה קורה שריטה הלכה על התרככות מאופקת כזו.? ואגב, איך שלא תהפכו את הדיסק, רמי קליינשטיין  כאן, למרות עברי לידר. 

אבל זה קודם כל דיסק שלה. מאוד שלה, גם  בניסיון להתכנס בתוך עצמה. לאפק. לתאר את נופי תחושותיה מהרהורים נוגים.

וכשהיא שרה:  "איך חיינו ביחד את כל השנים, לא היה לנו פחד, אבל אנשים משתנים". . "וזה הולך ונחלש מלילה ללילה, חוזר כשמגיע היום". אין היסטריה. אין אובר-דרמה.

 

מגבירים קצב ב"מחכה". (ריטה-רייכל) שיר על משהו שחייב להגיע, כמו שהטבע רגיל להיות שלם עם עצמו. משהו עשוי להשתנות.

 האם ריטה שינתה את עורה? האם הסתגננה?  זו אותה ריטה – מתרגשת ושרה, חיה את השיר, מחבקת אותו, רוצה לגדול, העיבודים של עברי טוענים את השירים במתח עדין,  והכל נשמע מעט יותר מלנכולי. ההבדלים: לא דוהרת לפני השיר. נותנת כבוד למנגינה, מאפשרת למילים להישמע.

אקוסטית פותחת את "האם היית". פולק סונג. צליל אקוסטי חף מדציבל.  פתאום, היא מספרת סיפור אישי בשיר, מבלי שנרוץ אחרי הטקסט. "אחרי כל השנים אני בוחרת שוב בך".  טון רגוע ומפוייס, ככה לא שמענו ריטה.

עילי בוטנר ואלי מורנו כתבו לה שיר אהבה מלודי, קצב מידטמפו – על יחסים שמתפוררים, "כמו עץ מתנדנד בשלכת, נופלים כמו פירות על האדמה … לשנינו זה סוף העונה"… פשטות מלודית ועיבוד אקוסטי תומך יפה. בוטנר של דנקר כבר מספק מתכוני מיינסטרים מחניפים לאללה. לריטה זה מתאים.

 

"אני גרה מול המים … לפעמים את חי פה, לפעמים אתה מת…" ריטה שרה את השיר לזכרו של יוסי בנאי, שנפטר במאי 2006. הזמרת שלקחה שירים אל פסגת האוורסט של הדרמה  דווקא בשיר הזה היא יורדת אל קרקע רגועה יותר מאי-פעם, ובשקט הזה ובפשטות הזו – יש עוצמה. מנגינה נוגה וענוגה של ענבל סמדר שיחד עם ליאת בנטוב מצטרפות בגיטרות אקוסטיות ובשירה. איזה יופי. 

 

"אחרי שאהב התביישתי לרקוד"… "אחרי שאהב/ שיכורה בלי לשתות/רציתי רק עוד". (גפן-קליינשטיין) גפן לא הפך פתאום "משורר אלטרנטיבי", גם רמי קליינשטיין עדיין כאן, וקליינשטיין תופר לה שמלות חגיגיות, נורא מלודיות, טיפה מלנכולי, ואם קצת לתקן את הגזרה, מגיע עברי לידר ועושה מזה בלדה אקוסטית בהירת סאונד מחניף.

 וריטה שרה את זה ברגש רב, אהבה שהיא אולי הזיה, נגיעה רכה, זמן שנעצר, ואחרי שאהב – לא איכפת לה למות. נו, בטח שזה מתאים לה. בטח שזו ריטה, בעיקר של שירים שהיא שרה מתוך עצמה. למה שנרצה אותה אחרת? היא מצוינת כריטה, ומיוחד ריטה של הדיסק הזה. ואתם יודעים מה? מי שלא מחפש להיטי ענק, מי שלא מחפש את  דיוות הבידור  של One – יקבל האלבום הכי אינטימי והכי נכון שהיא עשתה עד היום.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות