לילות שבת, הבקרים של יום א'

קאונטינג קראוז

Geffen
5/5

האלבום שמגיע 6 שנים אחרי Hard Candy של 2002 – איחד מחדש את הרוקרים מקליפורניה לשת"פ עם המפיק גיל נורטון (פיקסיז, פו פייטרס). מעריציהם יאמרו על המוסיקה והסאונד – כמה טוב לחזור הביתה. רוק עם נגיעות אקוסטיות, עם טאץ' קאונטריי ב"הבקרים של יום ראשון" כשהסולן מקונן – "אני לא מאמין בימי ראשון, אני לא מאמין בשום דבר!" אם האלבום הזה נמכר בהיסטריה, אז הקונים הם לא מי שנושאים תפילות בכנסיות בימי ראשון.
האם אני טועה שהקאונטינג קראוז – יחסית לאיכויות של הלהקה – זוכים להערכה מוגבלת? אני שומע הרבה שירים שהם רוק מלודי ממדרגה ראשונה: גם השיר שיצא כסינגל – You Can't Count On Me', "לוס אנג'לס" – שיר ציני על ניכור אורבני. שיר שהזכיר לי הרולינג סטונס. הקאונטינג מגיעים גם לאווירה סולידית ב – When I Dream of Michaelangelo האקוסטי-מלודי, שיר אהבה מיוסרת שמחלחל בשמיעה אחת. Cowboys הוא משירי הרוק הקצביים הטובים של הלהקה.

Cowboys on the road tonight
Crying in their sleep
If I was a hungry man
With a gun in my hand
And some promises to keep

Wanted to change the world
Watch as easy as murder
It's all headlights
And vapor trails
And circle K killers

And I know I could look
At anyone but you now
I could fall
Into the eyes of anyone
But you now, now, now, now
So come on, come on, come on
Oh, come on through now
Come on, come on, come on now
Come on through now

תקשיבו לביצוע המצוין והנדיר של השיר הזה. אדם דוריץ מחזיר את האמון בזמר הרוק הרציני, האותנטי שפיו וליבו שווים, שאנחנו מאמינים לכל מילת וידוי שיוצאת מפיו כבר משיר הפתיחה 1492 (התאריך בו גילה קולומבוס את העולם) שמתחיל קצבי מאוד:

I'm a Russian Jew American
Impersonating African Jamaican What I want to be is an Indian
I'm gonna be a cowboy in the end
I guess I bought a gun

"אני אמריקני יהודי ממוצא רוסי שמתחזה לג'מייקני אפריקני, ומה שאני רוצה להיות זה אינדיאני. אני אהיה קאובוי בסוף. אני חושב שקניתי רובה"

"ככר וושינגטון" Washington Square הוא שיר הרמוני-אקוסטי שעובד לבלדה מהורהרת על געגועים הביתה, משהו שמזכיר את ימי התום של הפולק האמריקני, כולל צליל מפוחית בלוזי טיפוסי, ואדם דוריץ כרגיל משכנע שזה בעצמותיו: "עכשיו אני חי בצללים/ איפה שהאור חשמלי/ וזמן הוא רק מספר על הקירות/ אף אחד אינו מכיר אותי, חברי ומשפחתי כה רחוקים מהעיר כמו כיכר וושינגטון".

6 שנים עברו מאז הקודם של דוריץ והקראוז. ואני אומר: ברוך שובם הביתה.

Counting Crows – Saturday Nights and Sunday Mornings

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות