טבע האדם

חוה אלברשטיין

אן.אם.סי
4/5

שירים שנודדים בין השאר מרחוב פריסאי ביום סתו לרחוב ניו-יורקי רצחני ביום חורף מקפיא ועד לדממה. מאחוריהם: המוסיקאי אבי ליבוביץ' שהלחין, עיבד והפיק את שירי נדב לויתן.
את פריס – מקבלים בבוסה נובה. על שירת החיים שיוצאת מעיר האורות. נוסטלגיה מהורהרת. קלילות מחויכת. למה לעשות דרמות כשאפשר לרקוד קלילות את "שירת הרחוב".
בניו-יורק זה רחוב רצחני של חסרי בית שמחפשים צינה בחוצות קפואים, על מקצב אפרו קובני. טון פחות מחויך, קודר משהו. מוסיקה שמנסה "להעביר אווירה".
צליל דרבוקה מקשט את הסמבה של "הלוואי והיינו אתה ואני/ כחוחיות בלי תהיות" – הרצון הזה לחזור למהות הקיום הכי ראשונית, להסתפק בחיוני, על רבע דונם. ציוצים קלילים.
ואז, מאטים קצב, ועוברים לתזמור כבד ב"העונה הסתיימה": "העונה הסתיימה/ הטבע מטהר עצמו מהאדם/ שמצץ את לשדו כל הקיץ". עצבות. את השיר הזה חוה לא תשיר לשרים בציבור.
ויש שיר על "התבוננות בטבע האדם" (ניסוח? איך ניתן להתבונן ב"טבע האדם"?) התבוננות מהצד בבית קפה נידח. על כך שאנשים מתלוננים ש"הם בני תמותה" – "מבכים את הזמן" אבל בסך הכל לא עושים שומדבר. ומסביב – אדישות. גם זה שיר איטי וקודר שחוה לא תשיר בערב תורמים של הבונד. התבוננות מסוג אחר – על "חוף הים בצהרים", הרבה יותר משוחררת וקלילה, וגם בקצב סמבאי עם ניחוחות ג'אז.
הסמבה מובילה גם את "לילה בשוק האירופי" ומזוויתו של לויתן – זה "שחורים ושחורות מעמק אפריקה/ שמתערבבים ביניהם כתבלין אקזוטי/ ומוסיפים צבע אגוז טרופי לדם החיוור של האיחוד האירופי". השחור בעיניו של לבן. כמה שזה סתמי, הטקסט הזה.
"על קו פרשת המים של חיי אני שוכח מה שלימדוני הורי ומתחיל ללמוד מילדי" – וכאן בחרו ליבוביץ' את אלברשטיין נימה נוגה-מהורהרת. לחן צנוע, עיבוד ותזמור שמנסים לשחק תפקיד בקונטקסט רחב, וחוה קצת נעלמת..
"זקן עברי", קצב אפרו-קריבי, בפרפרזה על "אדם זקן מה יש לו בחייו" של דוד אבידן, שרה אלברשטיין על מיני זקנים שזקוקים לתמיכתן של מטפלות ומטפלים, זקן עברי מה יש לו בחייו? יש לו את כל צרכיו שסדרו לו ילדיו, וכשהוא על ערש דוי, סועדים אותו תמורת שכר/ והוא כזר שמת בנכר".
השירה הקלילה מנסה להעביר מסר ציני אירוני. "הערב ירד" בסיום מחזיר לקצב האיטי וה"בלוזי" שקיים בדיסק הזה, לא סתו של שירה בפריז, לא רחוב ניו-יורקי רצחני, אלא תחושה שהכל מסתייים, חוזר לאדמה, לדממה.
ניסיון של מוסיקאי לגעת במילים באוריינטציה של ג'אז ומוסיקת עולם ותזמור לא קונבנציונאלי. זה גם ניסיון של חווה לנסות כיוון קצת אחר. בחיבור הזה לא הכל שלם או משולם. טקסט או שניים לא מהמשובחים, ולא תמיד נוצר החיבור המיוחל. אבל במקרים שהוא נוצר – זו עדין חווה הישנה והטובה.

Chava Alberstein – Human Nature

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

4 תגובות

  1. דיסק נפלא מוזיקאים ונגנים נפלאים , עושה כיף על הנשמה ,הגיטרות והצלילים "מתלבשים" על חוה טוב מתמיד . וחוה מחזירה לנו בהרבה אהבה .
    דיסק שאיני מפסיקה לשמוע !

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות