פול שוורץ, מוסיקאי אמריקאי, לקח אריות מפורסמות אל מכונות האלקטרוניקה ואל העיבוד הקל כדי לתפור להן בגדים חדשים. זה יותר מתוחכם מאשר עשו למשל, אשפי המיקסים למוסיקה ליתורגית גרגוריאנית. מה שאטרקטיבי הם העיבודים, החצוצרה שמשתלבת ב – ADDIO מתוך "לה טרוויאטה". ריבקה לוקר מזכירה לא רק את הטונים של אמה שפלן. היא מגיעה לאיכויות שאינן רק כלי בנוסחה. גם אם, יש כאן אלמנט מסחרי, שוורץ הצליח בכמה מקרים לתפור את הקלאסי והמודרני בתפרים יפהפיים
