מאז סיימון וגרפונקל, גרפונקל לא הצליח ליצור אלבום אחד בעל אחידות סגנונית משכנעת. והנה, זה קורה כאן. המפיק בילי מאן שידך אליו את מאיה שארפ המצויינת ואת באדי מונדלוק. הדיסק האקוסטי הזה התנגן אצלי הרבה. יש לו שירים בסגנון הסיימון&גרפונקל המשובח, אבל אני שומע כאן גם משהו מ"פליטווד מק" (CROSSING LINES) ואפילו מ"האמהות והאבות". מבחינת הרמונית, זה נשמע כאילו גרפונקל המציא עצמו מחדש
