שיר השחרור הגדול של אורנה דץ. שיר התרת הכבלים. המנון החופש הנשי. חוויה מתקנת. ככה היא רוצה שיהיה וככה יהיה, לצאת לעולם, לתפוס גלים, לא לשכוח מתנות לחבר'ה, לנשום את הים, לעשות שלום עם הזמן, וככל שיותר צמאה היא שותה.

רגע, הבה לא ניסחפה. היה כל כך רע? אורנה נלהבת לשיר את הטקסט החבוט הזה. הקלילות הנחמדה הזו, נטולת רגש עומק, ההצהרות הכאילו פמיניסטיות על השחרור הגדול – לא ממש מאתגרות משהו. סתם, סתמי, כמו המוסיקה הזו, שמזכירה שירים נחמדים לילדים. ואם כבר אלבום סולו ראשון חדש – למה לא ללכת על דיסק לצעירים, שלא לדבר על מבוגרים בגילה. נסתפק בצעירים.