ניצן פרי – מוסיקה, ניהול מוסיקלי, גיטרות, סאז, בוזוק ושירה, ערן הורוביץ – גיטרה בס, איתי בן-נון – קלרינט, סקסופון נאיי, ו'אסים עודה – עוד, סרור סליבה – כינור, נועם חן – כלי הקשה, לב אלמן – כלי הקשה, אהרון טל – סאונד.
נתחיל בהצדעה לפסטיבל ישראל, שממשיך לפתוח את שעריו לאחד ההרכבים המיוחדים בנוף המוסיקלי המקומי העונה לשם המוזר הזה – "יוסף ואחד" הנגנים לפי המוסיקה של יוסף ואחד יכולים להיות יהודים, ערבים, ילידי הארץ, תושבי אגן הים-התיכון או אירופה המזרחית. הזהות בהחלט לא רלוונטית. המוסיקה של " יוסף ואחד "היתה יכולה להיווצר איפשהו בין הרי ירושלים והרי הגליל כמו בין הבלקן לטורקיה או הודו.
עשר שנים מאז מופע הבכורה של ההרכב בראשותו של ניצן פרי, התיישבו החברים בחצי הגורן המסורתי לביצוע קטעים מאלבום חדש, אלא שהפעם גם פתחו את הבמה לאורחים כמחווה למוסיקה האתנית הישראלית. חלק מהיצירות נכתבו במיוחד עבור האורחים – אייל סלע בכלי נשיפה, הפייטן והחזן יהודה עובדיה פתיה, סולן אנסמבל היונה ושלמה בר בשני שירים חדשים, שגם הצטרף לגרסת כיסוי ל"לו יהי".
משלושת האורחים – שלמה בר הביא סערת טורנדו לבמה (יש לו אנרגיות של רוקיסט, יש לו נשמה אל ועל אנושית, יש לו טמפרמנט שמחליף עשרה נגנים) אייל סלע הפליא בנשיפותיו הרבגוניות ורוויות הנשמה, ורק יהודה עובדיה פתיה לא ממש נראה שייך למפגש הזה, האתני-מודרני. הוא ישב שם ושר. שרוי בעולם שלו. ממש לא התאים להתכנסות.
ניצן פרי ולהקתו, שלמה בר ואייל סלע השאירו טעם חזק של סצינה אתנית מקומית. הפאזל הרב-תרבותי של "יוסף ואחד" כבר זכה להכרה בפסטיבלי מוסיקת העולם. "יוסף ואחד", לעומת להקות אתניות מקומיות אחרות, יוצאת מאוריינטציה מאוד פלורליסטית, מערבבת כמעט כל מה שמדיף ריח עממי אקוזטי, ונוגעת קלילות בג'אז.
להרכב הזה יש נשימה ארוכה לפתח את הקטעים בצורה לא מסובכת, לתת להם זרימה, להגביר קצב ולהאיטו, לתבלן במיטב התבלינים. המוסיקה החפלאית שלהם היא גם המוסיקה המקומית האותנטית, זו שנשענת על המקורות והשורשים ויוצרת סינתזה אותנטית. הקרדיט ינתן קודם כל לניצן פרי מירושלים (גיטרות, סאז, בוזוק ושירה) שכתב הפיק וניהל מוסיקלית, כמובן לכל החברים שלצידו. לב אלמן – מצוין בכלי הקשה, לצד נועם חן גם הוא בכלי הקשה, ערן הורוביץ – גיטרה בס, ו'אסים עודה – עוד, סרור סליבה – כינור, איתי בן נון – קלרינט, סקסופון, נאיי.
