עושים כבוד לדודה

יהודה עדר מארח את דני סנדרסון

לבונטין 7 ת"א
5/5

יהודה עדר – גיטרות, שירה, איתן גדרון – בס, גיטרות, נועם סיוון – קלידים, הוד שריג – תופים. אורחים: דני סנדרסון – גיטרה ושירה, ענת חיטמן – שירה.

פתאום בגיל 57, קם יהודה עדר ומחליט לצאת לדרכים. ראיתי את הזיעה שנטפה מהפנים שלו. האיש כבר שכח את השנים שבהן חרש עם "תמוז", גם "דודה". בשנים האחרונות עסק במסביב למוסיקה, גם חברת התקליטים "הד ארצי" גם בהוראה ב"רימון".
והנה – במה עמוסה גיטרות. ראיתי נדמה לי גם את הסטרטוקרוזר הישנה שלו. תורידו נאמר 20 שנה מהגיל, ןמעריצות היו ממתינות לו לבקש חתימה, אחרי הערב הזה.

בינתיים, מי שעוד יכול לקבל חתימות הוא דני סנדרסון (שהוא גם לא ילד) שעלה לנגן ולשיר עם יהודה עדר לזכר ה"דודה" הטובה (הלהקה שהוקמה ב-1980 על ידי דני סנדרסון וגיד גוב – בניגוד ללהקותיהם הקודמות "כוורת" ו"גזוז" שצלחו הצלחה גדולה, – הייתה כישלון כלכלי, וכעבור שנה התפרקה כשהיא משאירה אלבום אחד הקרוי על שמה, ובו להיטים גדולים כמו "אלף כבאים" "ערב אבוד" ו"שקט שקט") אבל רוחה של "דודה" חזרה עם סנדרסון ללבונטין כדי להעניק דחיפה קלה לערב של יהודה עדר.
ובאמת, המרתף של לבונטין לא רגיל לפיצוץ כזה, שספק עם עדר היה חווה אלמלא סנדרסון חמוש בחשמלית, וכשסנדרסון מפעיל חשמלית, כל נגן גיטרה רוצה להיות חברו לנשק.
עדר התחיל עם שירים מאלבום הסולו האחרון שלו – "כוכב שביט", "לא תופס", "מגלה", "גרוסבארד", "חוסר צדק". ההרכב שאיתו, העניק לעדר משב חם ורענן. איתן גדרון הותיק (גם הוא מפליטי "תמוז") והנגנים שהיו יכולים להיות בניו – גלעד מאיר בגיטרה (או-הא!), נועם סיוון – קלידים, הוד שריג – תופים.
שנגיד כמה מילים על עדר? האמת מגיע לו יותר מכמה מילים. הוא עצמו היה נרגש לדבר על סנדרסון. (היה ביניהם קטע לא קל כשעדר ניהל את הרפרטואר הישראלי בהד-ארצי, ופסל עבודה של סנדרסון. היום – רק דמעות של אהבה)
עדר זה תולדות הרוק הישראלי. רוקר, מפיק, מורה, גיטריסט, כאמור חבר בלהקות שהיתוו דרך – "תמוז" ו"דודה", מאיר אריאל ולהקת קאריזמא, ממקימי ביה"ס רימון, גיטריסט מקצוען ועוד ועוד. בארה"ב הוא היה כבר על תקן אגדה. פה אתה עושה אלבום ראשון בגיל שכבר מצפים לנכדים.

עדר מתגעגע לבוב דילן. ככה מתחיל הערב הבנאדם מתבונן בכוכב שביט בלילה קר ועושה חשבון נפש דרך מי שהתרחקה ממנו לעולם. עדר מפעיל קול צרוד  ועשן, כאילו עלה מן האוב, מלווה עצמו באקוסטית סטייל פולק אמריקני של פעם. בלוזיות עם קורטוב רומנטי וניחוח נוסטלגי. ובאיזשהו מקום, זה נשמע כאילו עדר התעורר מחלום עמוק לתוך שנות האלפיים.
והנה בלוז שנקרא "לא תופס". על בנאדם שלא הכי מבין איך הוא לא מצליח לגעת באהבה. קטעי הגיטרה החשמלית מתוזמרים-מנוגנים נפלא. עדר לא בא להראות כמה הוא זמר. עדר גם לא צריך להוכיח שהוא אגדת גיטרה חשמלית מקומי. הכל נכון. עדר הולך על שירים צנועים, על ביצועים מחוספסים, טונים פשוטים-נאיביים, חף מעדכונים אופנתיים, מעובדים צנוע. שירים שפשטותם היא בתחכומם. או: שתחכומם הוא בפשטותם. מוסיקאי מקומי מדופלם שעושה אמריקה ישנה וטובה בעברית פשוטה וישירה.
גם לסנדרסון ההתרפקות הזו היא לחם וחמאה אמריקנית משובחת הם עשו יחד את "בשביל האהבה", "ערב אבוד", "מסתובב", "זה קורה" ובהדרנים את "אלף כבאים" וחגגו על Da Doo Run Run, להיט הסיקסטיז של הקריסטלס. בין ובין קיבלנו דגימה-טעימה מזמרת מבטיחה, ענת חיטמן, הלא היא אחות אוהד חיטמן, אחיינית עוזי חיטמן ז"ל, תלמידת "רימון" שיהודה עדר הזמין לשיר את "אבן המנדלי" מהאלבום של דודה. מה חבל שהצירוף עדר-סנדרסון חד-פעמי. לשמוע את השניים מנגנים – זה הרבה יותר ממשב רוח נוסטלגי.

על יהודה עדר – מר גרוסבארד היקר

וידאו מההופעה – יהודה עדר ודני סנדרסון עושים כבוד ל"דודה"

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות