"מופע השקה" הוא היום יותר תכנון אסטרטגי של קריירה, מאשר "בכורה" של ממש. בדרך כלל, בהשקה מדובר באלבום חדש, שבועיים עד חודשיים לאחר שיצא לחנויות.
הערב של אברהם טל הוגדר "השקת הסינגל", הראשון מתוך אלבום בכורה חדש, מה שהוביל לערב לא ארוך, שבמהלכו ביצע אברהם, למעשה, רוב שירי אלבום הבכורה שלו, שמגיע אחרי סיום דרכו ודרכה של להקת "שוטי הנבואה". יכול להיות שאני לא הכי מבין בקידום אמנים, ואינני יודע לחשב שני מהלכים קדימה, אבל אם להגיע עכשיו ומיד לשורה הסופית – אי הכרת החומרים הייתה במידה מסוימת בעוכריו של הערב הזה, הגם שאני מברך ומסיר את הכובע על ההעזה.
"הזמן עושה את שלו/ והוא מזור לכל שכואב/ אם לאלהים לקח שישה ימים לברוא את כל מה שיש כאן/ מי אני שאמהר ואנסה לשנות את הכל/ כי הכל קורה ממילא בתחושה כזו/ של דבר בא במקומו"
אלה מילים מהסינגל שלשמו התכנסנו. על הנייר זה נשמע יותר "הרצאה" פחות פיוט, פחות שירה. לא שיר שהייתי מכניס לאיזושהי תוכנית לימודים. הבנאדם מאמין שגורלנו כבר רשום באיזשהו מקום, ועם זאת רק הזמן הוא שיביא מרפא לנפש, ואפשר להתנחם בכך שיש עוד איפה לגלות אהבה וכמה נשמות טובות. זה שיר של סיכום דרך שמגיע ככל הנראה ממצוקה פנימית, אבל עם תחושה שיש למה לצפות, כלומר יש לטל אור פנימי אופטימי. כשתשמעו את הביצוע על הבמה האור אפילו יסנוור, האנרגיה ושמחת החיים יבטלו כל שמץ של מצוקה.קשה לי בשלב זה לשפוט איכותם של השירים החדשים האחרים בערב. המילים הגיעו בסערת הקצב, ככה שמה שבעיקר השתלט על הערב זו אנרגיה חיובית מאוד של שמחת חיים עם המון גרוב ונגיעות אתניות. ב"קול גלגל" מ"שוטי הנבואה" שבוצע אקוסטי – יכולתי לעמוד מחדש על איכויותיו של אברהם טל כזמר, ולחבר דברים. האקסוטיות היא מבחן של אמת.
הבחור, במראה "אנטי סטארי", קול טנור גבוה ייחודי, חיוך כמעט תמידי, בא מאהבה ומשלב אופטימיות ונשמה, כשמאחוריו חבורה שמעניקה הרבה דברים טובים, כולל איש הקשה צעיר ומוכשר כאיתמר דוארי ועדי גולדשטיין המצוין בקלידים. ובכל זאת זה היה ערב של התחלה, לא משהו שלם, והאמת שבשלב מסוים חשתי איזשהו געגוע ללהקת העבר שלו – שוטי הנבואה, שהציגה מודל חדש של הרכב מקומי שהרחיב את גבולות הפופ לקשת צבעונית מרהיבה של היפ הופ, פאנקי, ראפ, קאריבי, אפרו, רגאיי, סמבה – סלט סגנונות, עם רטבים ותבלינים ושאר ירקות. אז גם אם השוטים הלכו לעיתים על הגיגים באגורה שחוקה עם נגיעות שאנטיות מיופייפות, הרי הקונספט הקוסמופוליטי האנרגתי יצר חגיגה פופ-אתנית מלהיבה.
אצל אברהם טל קיבלתי משהו מזה. אני בטוח שהוא אינו רוצה להיות "שוטי הנבואה 2", אבל אם לקחת על עצמי תפקיד של אסטרטג קריירה, הרי בשביל לתת תחושה שמדובר באפיזודה חדשה – טל זקוק לשניים שלושה להיטי ענק חדשים, כי את כל השאר, יעשו הנוכחות הבימתית האנרגתית שלו והלהקה מאחור. איך אומר השיר: הזמן עושה את שלו, או שלא.

עדי גולדשטיין – קלידים, אייל ניסנבוים – תופים, עופר אשד – בס, אייל הלר – גיטרות, איתמר דוארי – כלי הקשה, גלי שדה – שירה.

שירים: הזמן עושה את שלו, פסטיבל, אם בלשונות, שניים, מלחמה, שדות האש, קשה, מי, אדם צובר, לצאת אל הרוח, קול גלגל, אח יקר.

אברהם טל וידאו מההופעה