האהבה היא פיגוע, תעתוע וחלום בלהות. היא הולכת ברחוב, רואה אותו ממול והוא מרים את היד כאילו היא הייתה מונית. ובסופו של דבר יש לה בקשה אישית: שייתן לה לנשום. יכול להיות שעל עדי שלם עברה סערת רגשות עזה כזו עד שהטקסט המסורבל מתקשה להגיע ולחלחל.
אני מגלה זמרת רוק בעלת פוטנציאל, גם השיר לא רע, אבל ההבעה הדרמטית אינה מתחברת לדציבלים של הגיטרות החשמליות. עדי שלם מנסה לטעון את הטקסט בעוצמות – אבל זה נשמע יותר קלישאת רוק מאשר רוק אותנטי. הטונים הרוקיסטים האלה שנשמעים מהוקצעים – חסרים ליטוש יותר במובן של איך שהזמרת מעבירה אותם, כי בשלב זה שלם עסוקה מדי בפוזה ובמנייריזם במקום ללכת על אמת.