מודה שטעיתי. אילו היו מעמידים אותי במבחן שמיעה, פרצופי היה סומק. אם הייתי מעמיד פנים הייתי אומר: בטח שזה האח של עמיר בניון.
ובאמת, בסלסול הזה אפשר לטעות. כבר בצלילים הראשונים של "בדמיוני" אני מבין שכמעט הכל כאן גנטי. בהמשך- יש שיתוף פעולה מופתי בין אח לאח, בכתיבה, בנגינה.
אבל זה אלבום שכולו אבי בניון.
על מה הוא שר? על הפער בינו ובינה. מבקש לשמור על עצמיותו. שלא תנסה לשנות בו את מה שהוא בעצמו לא יכול לשנות. שזה גם איךשהוא ראה עצמו בדמיונו, שהוא אינו דמיונה. האחים עמיר ואבי כתבו. זה שיר שאני מתעכב עליו כי הוא אחד השירים היפים ששמעתי מעודי. שילוב של טקסט פשוט והבעה עוצרת נשימה (תרתי משמע) שיוצאת ממעמקים של כנות, נישאים על לחן ענוג, עטופים בעיבוד יפהפה.
ומתברר לי שיש עוד אחדים כאלה קסומים, שבזכותם כדאי וראוי ורצוי להחזיר את האלבום היפהפה הזה ל"סדר היום האומנותי". לא ברור לי איך הוא חלף עבר לו. זה אלבום שמגיע מיוצר שמנסה להיאבק על עצמיותו, לפענח את מהותו, לבדוק את אהבותיו, כאביו, חלומותיו. להישאר על מסלולו האישי. אבי כמו עמיר הוא יוצר מכאן, מהווייתו אבל גם מההוויה המקומית, מיוחד, מורכב, אותנטי.
אני מדלג למשל ל"סימנים" – מילים ולחן של אבי בניון. הרמוניה בין עוד לצ'לו בעיבוד – על סימנים שנשארו מאותה פרשת יחסים שלא יכולה הייתה להמשיך. הבנאדם ממשיך לכתוב על אותה פרשה, לא מצליח להשתחרר. מנגינה, טון, עיבוד שמתחברים לקטע אותנטי. עצוב מאוד.
לאבי בניון יש טון נוגה מיוחד שעובר לאורכו של הדיסק. כאילו הוא נושא על כתפיו את צער העולם. גם השיר השני "אין לדעת" –שיר מינורי שנפתח בצליל קלרינט טורקי אשר מכניס לאווירת דמדומים. אבי בניון עוסק כאן בשאלות של דעת ואמת. המנגינה מופלאה, ושוב הטון הזה שמטעין את הטקסט בעצבות ללא גבול.
הקולות של האחים מסתלסלים יחדיו ב"הולכת לאיבוד", שיר על מי שמאבדת את אמונתה, והתחזית של הדובר בשיר שהיא תישבר במקום שהיא נמצאת בו. צליל עוד יפה שבו מנגן עמיר בניון מלווה את הקטע, צליל שמתחבר לצלילי הקלידים היפים של אודי תורג'מן.

ב"לפעמים" שכתב והלחין אבי בניון – אלה געגועים לאושר ואהבה מפעם. "איך זה שהיינו כחולמים עוד לא מזמן, וקמתי אל מציאות שלקחה אותו (את החלום) מכאן". לצליל העוד של עמיר מתווסף צליל כינור, ייסורים ואמונה הולכים צד בצד אצל בניון גם ב"כל נשימה", ושוב שיתוף פעולה נפלא בין האחים. צליל חליל הודי נוגה (אייל סלע) מקשט את "רוח קדושה" – על מה שמחזיק אותו בינתיים "לא שביר", רוח קדושה שמקבילה לחיבוקה של אמא טובה. . המילים והלחן של עמיר בניון.
מתנחמים בדקות יפות שמגיעות לעיתים, אבל גם זו התמכרות לאהבה שמכאיבה עוד פעם – שיר נשמה שנקרא "אל עצמך" (מילים ולחן: עמיר בניון) וגם כאן זה סלסול של תשוקה וכאב. העיבוד האוריינטאלי הקצבי של "איך זה שפתאום" הוא הקטע היחיד שמכניס למצברוח אחר. עיבוד ברוח הפלמנקו הספרדי. סלסולו של אבי מצליח לא להיסחף לחאפלת חתונות ברומבה פלמנקו הזו. 
מצרף את הדיסק הזה של אבי בניון, לרשימת המועדפים שלי. סיבה אחת: יש כאן מוסיקה. עוד סיבה: יש כאן זמר. מומלץ: לא רק לא לוותר. אסור לוותר.