הרבה שנים שלא שמעתי את UB40, הלהקה הקוסמופוליטית שקידמה את הרגאיי אל פסגת עולם המוסיקה, והנה בשורות טובות, זהו מ-2008 האלבום האחרון של הלהקה עם הזמר המוביל עלי קמבל. Twentyfourseven שפרש אחרי 30 שנה. מציג את החבורה – במיטבה, רגאיי פריך, המסרים ששואבים השראה מהאג'נדה החברתית-פוליטית שלהם, שיתופי פעולה יפים עם מקסי פריסט, 1 Love & Rasa Don מ"ארסטד דיוולופמנט", Marvin Priest and Hunterz.

עלי קמבל נמצא כאן עדיין ב-8 שירים, שנשמעים UB40 ולא משהו אחר, זו שיצרה אלבומים שחובבי רגאיי לא ירשו לעצמם להחמיץ כ- Promises and Lies. גם באלבום הזה לא חסר כמעט דבר, קחו את Rainbow Nation שכתוב מבריק, למעשה – מהשירים הטובים באלבום, וזהו הצבע הקולי המתוק-חמוץ של קמבל שבלעדיו UB40 אינה מה שהיא. אבל כבר באלבום הזה, יש סימנים לפרישה כאשר בקטעים אחדים הוא כבר אינו מופיע. כרגיל אצל הלהקה הזו בולט Bass-line מצוין ותזמורים משובחים לכלי נשיפה. להקה של רגאיי ייחודי, טעון ומטעין, ומדהים שדווקא כשההרכב הזה נשמע באחד השעות היפות שלו – הצלע החשובה שלו נוטש. מה חבל.

כולם מכירים את Red Red Wine, אפילו אלה שלא יודעים את ההבדל בין בוב מארלי לדזמונד דקר. UB40 אבל השירים האלה עשו אותה למה שהיא, נתקעים בראש והדיסק דוחף את עצמו חזרה לנגן ברגע שמוציאים אותו, ממש כמו כל שאר האלבום

UB40 Twentyfourseven Live 2009 End Of War