אחרי עשור שנים של דאנס/האוז, משהו טוב קורה לפיית’לס. זה מתחיל ב"מאס דיסטרקשן", טקסט פוליטי-חברתי אנטי ממסדי אנטי גזעני שנדמה לי שהוא חריג של ממש באלבום. לא מדובר במהפך, אבל בהחלט שינוי שמראה כי פיית’לס הרגישו כי מיצו את הפורמולה הקודמת. הקצבים הואטו, המסרים התחדדו. הם הוסיפו זמר העונה לשם LSK שקולו תואם את הקונספט של ההרכב, וגם דיידו ב"נו רוטס". המיוחד באלבום החדש, שהגם שאין בו להיט אחד גדול, המלודיות נובעות מהעיבודים, התזמור ועבודת הפרקשנס. אלבום כייפי, רב אווירה (לאונג’) ועירובים של אלקטרוניקה, גיטרות אקוסטיות, היפ היפ הופ, דיאלקטים של מוסיקה אפרו קריבית, כשכול הקטעים כמו נובעים זה מזה. עכשווי, קליט. בהחלט לא סתם דאנס.