ב"אוהבים במושב האחורי" אני שומע את ELO, ב"קח את אמא שלך", זהו אלטון ג’ון (הזמר והמייסד ג’ק שירס). יבואו גם "פט שופ בוייז", סופרטרמפ, דיוויד בואי.
מה קורה פה? אז ככה: מזמן לא שמעתי להקה שמזכירה לי כל-כך הרבה דברים מבלי שניתן להאשים אותה בחקיינות. סוונטיז, אייטיז. ה"סיסטרס" נשמעים גרסה קברטית על המון סגנונות, מוסיקה שמתאימה לשאו פרודי צבעוני, לוקחת מרוקנ’רול, מדאנס סטייל ג’ורג’יו מורודר ומאלקטרו פופ. החבורה הניו-יורקית הזו נשמעת כמו מופע הפופ האולטימטיבי העכשווי. עוד משהו: את גרסת הכיסוי ל"קומפורטבלי נאמב" של פינק פלוייד מבצעים הסיסטרס ב…סגנון בי-ג’יז מובהק. מדהים. משעשע. (דגימת סאונד למטה)
