ההופעה

אייר Air

האנגר 11 ת"א
3/5

ואפתח בשאלה: נו, ומתי דפש מוד?
שני בחורים נחמדים, נדמה לי קצת ביישנים, עולים לבמה לנגן צלילים שמיימיים, להוסיף קולות. שהאלקטרוניקה תעבוד במקומם. גם הקהל שהגיע להאנגר ( Air סולד אאוט?!) היה מסוקרן ומנומס לקראת הצמד הפופ-רוק-אלקטרוני Air. ניכור עמד באוויר. נדמה לי שניקולס גודין (Nicolas Godin) וז'אן-בנואה דאנקל (Jean-Benoit Dunckel) לא אמרו אפילו משהו כמו בון סואר יזראל.
הם מגיעים מסצנת האלקטרוניקה של סוף שנות התשעים, צמד צרפתי שייצר גרסה לדיסקו הקלאסי, עם נגיעות בשלל משפיעים מטומיטה היפני דרך ז'אן מישל ז'אר הצרפתי ועד ואנגליס היווני. הצמד פנה למגוון קהלים. אלבום הבכורה שלו Moon Safari הגיע לחובבי הדאנס כמו לאוהבי מוסיקה אלקטרונית מלודית קלה המופקת ע"י מוג ופנדר רודס. שני רומנטיקנים עם אוזן אחת בעבר ועין אחת בעתיד, שמייצרים כור היתוך שיש המכנים אותו "קוסמיק פופ", מוסיקה ללא גבולות של סגנון, זמן ומקום, מעוננת חלקית בפסיכודליה, שירה הזויה, אפקטים מסונתזים.

אנחנו בהאנגר 2008. המוסיקה נשמעת מאוד פשוטה.  רטרו אלקטרוניקה. הקטע Radian פתח את הערב – צלילי סינתיסייזר דרמטיים, בקטע השני Venus שמענו מעט הרמוניות קוליות מהסוג ששמענו בקטע אחר – Alpha Beta Gaga שבמהלכו גודין גם שורק. לא תמיד הצלחתי לאבחן למי מהצמד שייכים הקולות. שמענו קטעים מ – Talkie Walkie, מ- Moon Safari גם מפס הקול של הצמד לסרט The Virgin Suicides. לפעמים היה די מוזר לקבל מהשניים שיר ללא מניפולציית צלילי סינתיסייזר כמו Cherry Blossom Girl, שיר על אהבה אבודה, וזה נשמע ממש בסדר. בהמשך הגיע הקטע Talisman מהסרט GO של דאג לימן, קטע אינסטרומנטאלי די מעיק. לקראת סיום הגיע קטע אהוב עלי Kelly Watch the Stars מתוך האלבום Moon Safari הקצבי. קטעים אחדים כמו Sexy Boy, יצירת דאנס של ממש, נשמעו טיפה יותר הבי – בהשפעת המתופף של הצמד. בהדרנים קיבלנו את Alone in Kyoto מהסרט Lost in Translation של סופיה קופולה, והנה סוף סוף בקטע הנועל La Femme D'argent הגיע מפגן מרשים של צלילים, קולות רובוטים ואפקטים של תאורה. איפה הם היו קודם?
מופע לא ארוך של כ-75 דקות כ-18 קטעים, כמעט ללא שיאים, לאונג' אלקטרוני שמשאיר אותך כמע נטול ויברציות רגשיות – למרות הזרמים האלקטרוניים שניסו להגיע. אם המופע של Air נועד ליצור איזשהו מוד נאראטיבי מפעים, אז נדמה לי שגם כאן פוספסה כוונת המשוררים.

מוזר או לא: המופע עשה לי חשק לקחת את הדיסקים המשובחים שלהם ופשוט להיסגר באוזניות. הוא גם הזכיר לי שיש עוד ענק אלקטרוניקה צרפתי שהייתי רוצה לשמוע/לראות בלייב – Jean Michel Jarre. אתגר למפיקים – כי ז'אר לא מסתפק בפחות ממופע אצטדיונים. דפש מוד, ז'אן מישל ז'אר. יש עבודה.

וידאו מההופעה

Air Close Up Tour, Live In Israel

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות