נדב רביד, מפיק מוסיקלי (אלבום אוסף "קסטה", קטע באוסף האלקטרוני של FACT, הפיק קטעים באלבומים של קוואמי, הפקות בלייבלים בינלאומיים) אוהב לרמקסס, לשרבל. כלומר – לקחת שירים, להשכיב אותם על שולחן הניתוחים המוסיקלי, להשתדל להשאיר להם את הכבד, הלב וכליות, ולהסתפק בשינויים פלאסטיים שמעניקים טאץ' חדש, לעיתים מרענן למקור, לעיתים אקספרימנטאלי-יומרני מדי, שמעמיד את הרמיקסר המגלומן במרכז במקום את היוצר המקורי. בעולם הרמיקסרים שולטים מושגים כאלה של אופנות סאונד הקשורות לקלאבים, ז'אנרים ותת ז'אנרים. דאנסהול וכל הנגזרים והנגזרות. לא הכי מעניין את המאזין הסופי שאו שהוא נהנה או שהוא נשאר פסיבי.

מה קרה לי אחרי האזנה לדיסק הזה? בואו נשאיר את התשובה לסוף.

מתוך הדף שהגיע עם הדיסק מתברר שאנחנו מדינה בפיגור: בעוד בעולם הגדול הרמיקס הוא חלק בלתי  נפרד מהמוסיקה כבר 25 שנה, בארץ הרמיקסים והרמיקסרים עדין לא קיבלו אפילו תעודת תושב שלא לדבר על אזרחות כדת וכדין. מאז שיזהר אשדות הוציא את רמיקס המופת ל"אם ננעלו" של עופה חזה, נדיר שסינגלים יוצאים לרדיו עם רמיקסים וחושפים גאוני רמיקסוס חדשים. צריך גם להבין ש"רמיקס" לא חייב להיות קשור לטרנד מסחרי חם, הוא יכול להיות גם עבודה אומנותית בפני עצמה, ואמנם הרמיקסים היחידים בארץ שזוכים לעדנה הם גרסאות דאנס למיניהם, בין טראנס ליורופופ.

נדב רביד החליט שאם אין הוא לעצמו – אף אחד לא יעשה את זה בשבילו. הדיסק (שאגב, ניתן להורדה בחינם) מוקדש לעבודות של 5 שנים שנעשו תוך כדי עבודה עם אמנים שונים, בפרפרזה על הקלישאה של ג'ון לנון – רמיקסים זה מה שאתה עושה בזמן שאתה עסוק בלתכנן את האלבום הבא שלך. כמפיק, מסביר נדב רביד, רמיקס מאפשר לדמיין מחדש את השיר, לנסות להעניק לו קונטקסט חדש או להתייחס אליו כתרגיל התנסות בטכניקות אולפן חדשות. הדיסק החדש הוא גם זה וגם זה, עוד הצעה לקונטקסט מוסיקלי אחר בפופ המקומי, גם מסגיר את אהבותיו ליוצרים בחו"ל ובארץ.

אני לא מכיר את המקור של "יאפים עם ג'יפים" כדי שאוכל להביע דיעה על תוצאת הרמיקס של החומר. מה שברור הוא שרביד כתקליטן מתחשב גם ברחבת הריקודים ("יאפים עם ג'יפים" – "הגופות" מילים ולחן: דניאל קיצ'לס) כנ"ל הצליל הדיסקו-פאנקי של Come inside ששייך ל"אלקטרה" לעומת מה שנשמע לי יצירה אלקטרונית – Out Of Sight של Polar Pair (נדב רביד + מלכיאל גרוסמן). הרמיקס ל"מטרופולין" של עופר מאירי נשמע מיומנות מקצועית לעילא – שילוב של ז'אנר שנקרא "ברוקן ביט" , הרמוניות סטייל ביץ' בוייז וכלי הקשה דרום אמריקאיים. כנ"ל הרמיקס ל – You Want It של אונילי בגרוב אלקטרוני הזוי משהו וגם הקטע השני בדיסק – Games – יצירות מיוחדות וטובות.

הרמיקסוס ל"השריקה הזו" של תסלם הוא גימיק נחמד. צליל יותר מסוגנן ויפה – "אבוד מאהבה" של סוליקו ואורן ברזילי, כי הוא מוסיף רבד פופי. משדרג. האקספרימנט על "נמשים" של אמילי קרפל הוא קוסמטיקת סאונד. משחקי מכונות וכפתורים. 
בואו נגיד שיש כאן קטעים נהדרים לקלאב, סאונדים חבל"ז, גם כמה ניסיונות מתוחכמים יותר ליצור מוסיקה בקונטקסטים חדשים. מיומנות ומקצוענות לא חסרים לנדב רביד, אם כי רוב הקטעים שלו השאירוני בסופו של דבר מאזין משתאה פחות מתחבר.

ראה: מיקס, רמיקס