אוספי ההמשך של ה"קפה דל מאר" הם סחורת צ’ילאאוט צבעונית, אתנית יצירתית ומיוחדת הרבה יותר מצלילי איביזה הותיקים. שפע המקצבים, המנגינות, צלילה אווירה והעיבודים מראים כי כל הסכרים נפרצו. לא עד סתם מוסיקה "של שקיעות". דאנס ואלקטרוניקה שנכנסים גם למשבצת מוסיקת העולם. גם פאקו דה לוסיה בפריטה לטינית, "קולדפליי" ברמיקס דאנס אווירה מאוד עכשווי ועד מובי ו-U2. יש נוסחאות ניו-אייג’ על בסיס הקצב הרפטטיבי ( פיל מיסון), אוריינטאל-ספרדי ("זואל") יש ממרח צרפתי מעודן "טאטואג’ בלה" של בן אונונו ואפריקני של "לה נגרז ורטה", המיקסים והרמיקסים, צליל הדראם-אנד-בס הגרובי, כמו גם הצלילים האקוסטיים היפים הופכים את האוסף למשהו חי, רב השראה ומענג.