הפתיע אותי הדיסק הזה. בסוף העשור הראשון למליניום – לדבר על דואו סינתיסייזרים אלקטרוני נשמע מה זה מיושן. אבל המוסיקה הזו, תקראו לה ניו-ווייב אלקטרוני (ויש מנמיכי פרופיל שמכנים אותם אלקטרו יורו-פופ) – אחרי יותר משני עשורי שנים, נשמעת מה-זה עדכנית, שרדה את פגעי השחיקה של הזמן, תרצו אפילו הקדימה את זמנה, נשמעת היום זן נדיר.
הצמד אנדי מקלוסקי את פול המפריז המציאו סגנון מקורי בהחלט. אפשר לכנותם ממציאי מוסיקת סינטי, אם כי בהמשך ולקראת סוף הלהקה – הם שיטחו את המוסיקה לפופ, ללא אתגרים מוסיקליים מיוחדים. בתחילת ה-80, OMD הקדימו ללא ספק את זמנם כשהם ניצבים בשורה אחת עם יוצרי אלקטרו פופ כגרי ניומן, קראפטוורק ויאזו, מתבלטים בנימה רצינית לעיתים קודרת משהו, מלודיים להפליא.
כבר אחרי Electricity של 1979, OMD נחשבה אחת מלהקות האלקטרו-פופ היותר משפיעות שיצאו מאנגליה. האוסף מקיף שני עשורים של להקת הפופ המיוחדת הזו – מהצלילים הראשונים המאוד מיוחדים של Enola Gay, Maid Of Orleans הדרמטי, דרך להיטי רדיו קלאסי כמו Joan of Arc ו- Souvenir. אין שום ספק שגם דפש מוד וגם פט שופ בוייס הקשיבו הרבה למוסיקה הזו.
יגיעו גם תזמורים מסוף השמונים יותר פופיים כמו If You Leave. לר כל בשירים כאן יכנסו לפנתיאון של הסינתי-אקטרו פופ, אבל אם ללכת על אוסף של או.מ.ד זה שפונה גם לאוהבי פופ וגם ללאלה שראשם במוסיקת סינטי – אז זהו האולטימטיבי.
נ.ב הצמד התאחד ל-4 הופעות סולד אאוט במאי 2007 בהאמרסמית' אפולו בלונדון, לביצוע האלבום Architecture & Morality
