זוהי סדרת ההמשך לסטייט אופ טראנס 2007. ואן בורן, וזה לא יחדש לכל חובב טראנס, הוא אחד הדי ג'איים הבולטים-חשובים-גדולים-מבוקשים בתעשיית הדאנס, ויש שהכתירובו "דה בסט די ג'יי". המיקסים בכפול אינה רק שבלונה של מכונות. יש  כאן מלודיות מסוימת, יש כאן תזמורים יפים, קולות שנשזרים למוסיקת אמביינט מייצרת השראה.

כמו בקודם, ואן בורן בוחר קטעים אהובים עליו ומחלק את האלבום לשניים, כשוהוא  מחבר קטעים של דיג'אים ויוצרי טראנס לדיסק אוסף של מיקסים מעולים. זהו בהחלט טראנס מסוג אחר – גם להקשבה מגוונת (מוסיקת רקע מצוינת כשהיא מנוגנת בווליומים נמוכים) דיסק מס. 1 שנקרא On The Beach הוא יותר צ'ילאאוט רך-קל עם  וייב מלודי אפילו מלטף אוזן  של שמות מוכרים בסצינה כ  Lange, Mike Foyle, Andy Moor and The Blizzard. הדיוק בחיבור הקטעים מדהים, עד כעדי כך שאינך שם לב מתי קטע אחד הסתיים והשני התחיל.

הדיסק השני In the Club – יותר אמביציוזי,  תקראו לזה "פרוגרסיווי". ואן בורן לקח לעצמו מרחב ניסיוני באוריינטציית הרה-מיקס – בשילובים של אלקטרוניקה מתקדמת וקולות. הדמויות כאן – גם הן מהבולטות בסצינה –  דניאל קנדי, רוברט ניקסון, אנדי בלומן, ג'זפה אוטביאני.

בורן אינו מתעלם כמובן מהאלמנטים המסחריים של המוסיקה הזו. אבל מספיק שנון כדי לשלב את המיומנויות הבסיסיות  עם ניואנסים של דימיון יצירתי. אם הדיסק הראשון הוא נעים אך זניח, הדיסק השני ייכנס למדף החובה במוסיקת הדאנס-טראנס. שימו לב ל-Sunlounger feat Zara והמעבר ל-Four Your Love של עופר ניסים ומיקיאגי. המעברים מצוינים, הגיוון אפקטיבי. אני לא מתכוון לעשות השוואות עם אלבום הרמיקסים של A State of Trance מ- 2007 או 2005.  במונחים של טראנס – אני בעד הקו של ואן בורן בדיסק הכפול – יותר ה"קלאב" מאשר ה"ביץ'", אבל ביחד זה "קלאביץ'" (שם חדש למועדון?) מצית עד מלהיב.