Folie à deux

פול אאוט בוי

הליקון Mercury
4/5

תראו מה יצא מכפר קטן וילמט, אילינוי. רביעיית רוק, הלוואי עלינו. וכבר הכתירו אותם מלכי ה – emo. (תת ז'אנר של הרדרוק פאנק) האמת שאני מגיע לרביעיית האמו- רוק-פאנק הזו באיחור של כמה שנים. היא נוסדה ב-2001. פטריק סטאמפ (Patrick Stump) הוא אשר על השירה והגיטרה. פיט וונץ (Pete Wenze) – הוא הבסיסט, אשר כתב את הטקסטים וגם "מנהיג", המתופף הוא אנדרו הרלי (Andrew Hurley) ג'ו טרומן (Joe Trohman) על הגיטרה. התקבצו ממקומות שונים בסצנת האנדגראונד בסביבות שיקאגו.

אנחנו באלבום החמישי של החבורה הזו, רוק דרמטי, הפקה שאינה פוסלת ריפים מטאליים על הסף, גם נגיעות ריתם נ' בלוז בטלות בשישים. משב רוח שמכניס אותם לליגת הרוק הפוסט מודרני המאתגר. דוחסים גם קלישאות רוק לתוך הפקה דחוסה-עמוסה בדרך כלל, תחושה של "חוסר אוויר".

שם האלבום Folie à deux   הוא במשמעות המילולית הפשוטה – מחלה המשותפת לשניים. מדובר בתסמונת פסיכיאטרית לפיה תסמינים של פסיכוזה (פאראנויה, איבוד קשר עם המציאות) מועברים מאיש לרעהו. הביצועים של סטאמפ מזכירים את אלביס קוסטלו, עד שנדמה לך שההשפעה יותר מעמוקה. המוסיקה של פול אאוט בוי מנתרת בין ז'אנרים, תקופות, מקצבים לעיתים – בשיר הנתון.

טקסטים? כוכבי רוק תמיד נטו לעסוק במשמעות של חיים בתוך מצב של  "כוכבות רוק". אצל פול אאוט בוי זה מגיע עם הרבה גיחוך וחיוך על האבסורדים שבמצב הזה, על הנרקסיזם – "לא איכפת לי מה אתה חושב/ כל עוד זה עלי", שר סטאמפ, או: "הטובים שבנו יכולים למצוא אושר באומללות". מישהו כתב על האלבום הזה – שמעריצים ותיקים עלולים להתאכזב. כיוון שאינני מעריץ, בטח לא  ותיק, וגם לא ממש עקבתי אחרי האלבומים הקודמים של "פול אאוט בוי" – אין לי שום בעיה, פרט לכך שהם לא צירפו מילים לאלבום.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן