יש בשיר הזה הרבה "לב", "אוהב" ו"אל", שיר אהבה, אבל אתה לא כל כך מקשיב ל"סיפור" שבשיר, יותר למצלול שבו, כלומר למכלול הצלילי, לריכוז והחזרה על צלילים זהים או דומים במלות השיר. נדמה לי שדין דין אוהבת את המשחקים הצליליים האלה, פחות שירה שמספרת סיפור אישי ויותר לשון גבוהה וערטילאית כמו: "שיבוא אליי מתוך הלב/ כי אוהב כי אוהב עודני … ענה לקולי מן המצולה אני לך כלה/בקול תרועה תגל נשיר ולהלל/אל אל אל אל אלי אל"… מי שר בשפה כזו? דין דין מאז הפרויקט של עידן רייכל מתאימה לעצמה את הסגנון הכמו-אתני הזה, שפת-על, מוסיקת עולם, מרחב שאנטיי בספירות טיפה הזויות. קול מתקתק, ריחופי, קצב דרבוקות, הרמוניות קוליות נשיות מייצרות אווירה מלטפת. אם מוסיקה נועדה להכניס לאווירה מלודית רוגעת ומלטפת – זה השיר היפה הזה. לא מעבר לזה.
