אנדרו בירד, משורר הפופ משיקגו, הזכיר לי רופוס ויינרייט שהופיע כאן. גם משהו מג'ף באקלי בסגנון הזה של פואט-סטורי-טלר אינטילגנטי קול גבוה, מאוד תחושתי. אנדרו בירד הוא כנר מיומן, שלפי הביוגרפיה באתר שלו – למד לנגן משמיעה בלבד באמצעות המתודה של סוזוקי. (תורת לימוד שמצליחה היכן שמורים נכשלים מבחינת לוח זמנים של התקדמות. היא מעודדת למידה בצעדים קטנים שמובילה גם ליצירתיות)
בירד הוציא כמה אלבומים עם להקתו Bowl of Fire לצד אלבומי סולו, ביניהם אלבומי ג'אז אינסטרומנטליים. המוסיקה העכשווית היא פולקית, והאלבום הזה הוא המשך ל – Armchair Apocrypha של 2007. גם כאן הטרובדור מלווה את עצמו בכינור, כלי הקשה (שריקות) וגיטרה, מעין תזמורת של איש אחד. הטון הכללי של "חיה אצילית" ((Noble Beast נע בין OK Computer של רדיוהד (במיוחד – (Not a Robot, but A Ghost לג'ף באקלי ולרופוס ויינרייט. העיבודים עשירים, מגוונים. Effigy הוא אחת הדוגמאות לעיבוד לא שגרתי העושה שימוש בתזמורת של כינורות. Tenuousness – שיר שאמר כי העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו – לא משנה מי אתה. השיר Nomenclature – "מינוח" עוסק בירידת ערך המילה או אוצר המילים בחיינו.
The colors have bled to gray/to ones that don’t exist in nature our/nomenclature is washing away
רוב השירים – אם לפשט דברים – הם על מהות היותך בן-אנוש. אלבום פשוט מצד אחד, מיוחד, פואטי, מוזר-מסתורי, מתוחכם ומורכב מצד אחר, דורש לנתח ולפענח את "כוונת המשורר", מה שבהחלט אינו אופייני לאלבומי פולק שגרתיים. אנדרו בירד הוא משורר הפולק החדש, ללא ספק.
