"על הנייר" – טקסט פשוט. תוקפה של ילדות תם, ובוחרים להמשיך למרות הטראומות ("בחרתי לא לזכור ולא לחזור לשם לנקום") והנה עוד תקופה לא קלה מגיעה ("בפנים אני נשרף בחוץ דבר לא משתנה"), ולמרות הכל יש אור בקצה המנהרה: "ואחרי שהכל ייגמר, תישאר רק אהבה/ פשוטה, פשוטה, פשוטה, כמו לחם, טובה כמו אהבה/ אחרי שהכל ייגמר נוכל רק לאהוב".

ברזוליק אומר בשיר: עזוב אותך מהתמודדות עם החיים. לא תצא מזה – "הים שלי כחול ולעולם לא מתמלא". לא צריכים להמציא את הגלגל כדי לכתוב דברים פשוטים כאלה. והנה בא הלחן הזה והביצוע הזה של יאיר זיו, ולוקח את הפשוט אל פשטות המנגינה היפה ואל ביצוע שמטפס אל פסגות הרגש. המנגינה והעיבוד נמצאים איפשהו  במחוזות יורופופ שנות השבעים, צרפתיות שכזו עם ה"ז'ה טם ז'ה טם, ז'ה טם",  תרצו בנוסח של מייק ברנט גם בטונים הגבוהים האלה. נויפלד משלים מבחינה זו את יאיר זיו בחיבור למוסיקה הרומנטית הזו.  ככה לא כותבים היום שירי אהבה, אבל ככה כנראה שירי אהבה ממשיכים להפעים.