ההופעה

עמיר לב - הכל כאן

צוותא ת"א
4/5

"ילדות בלי קץ בצהרי היום/ הכל חוזר כמו חלום צבוע באדום"

מי שהמציא את המושג "סטורי טלר", חשב כנראה על עמיר לב. אני הייתי מכנה את לב "פואט טלר" – משורר-מספר.

התאורן של המופע חשב אף הוא במונחים של זמר מספר סיפורים מהסוג האינטימי-אפלולי-קודר, כי ברוב הערב לא ממש אבחנתי בתווי פניו של הזמר המספר. לעומת זאת, האוזניים נטענו בצליל חשמלי דחוס שדורש לעיתים תאורה מבהיקה, בעיקר כאשר המספר הוסיף לסיפורים קטעי נגינה, כמעט סאשנים  שאנשי הקצב שלצידו נהנו לנגן.
אמרנו משורר-מספר. משורר הפרטים הקטנים. "הסוודר השחור" מככב בבלדת יחסים בלוזית נוגה ואיטית, שסיפורה מתרחש בערב ראש השנה (זה גם שם השיר) – שמעוטרת בסולו גיטרה חשמלית נוסח ה-Shadows של השישים.

האם שיריו-סיפוריו של לב היו נשמעים מוצלחים יותר בעיבודים אחרים? אפשר לנסות. לא הייתי מתנגד לקלידים פה ושם. אולי ייצאו נשכרים מזה. מופע אקוסטי למהדרין? היה לעמיר בהדרן סוג של שיר מחאה "ראש הממשלה" ("ראש הממשלה לא בא לאזכרה של הנופלים"), שהוא שר בליווי גיטרה בודדת, ללא ההרכב, כמעט אקפלה. ופתאום שמעתי טרובדור. מצד שני, לפריקי לב אין בעיה גם כשהגיטרות רועמות: הבחור שישב מאחורי שר את שירי עמיר לב חופשי ומאושר. אצלי עמיר לב אינו מתקשר עם שירה בציבור.

 בשעה וחצי נסענו איתו ממרסיי לכביש 1, נעצרנו בבלוז נוסטלגי על חולון הננטשת מחברי ילדות  (עם סיפור מצחיק איך פעם מכר לחבר'ה בעזה טיפות אף ובוב מארלי), בשוק של רמלה-לוד, הגענו עד שפת הכינרת בשיר אוטוביוגראפי  – YMCA במקצב דייר סטרייטי, וגם בנמל התעופה היינו. ניסינו לזרום עם מחשבותיו-תוגתו-רומנטיותו. וגם המלחמה הגיעה בדלת האחורית ב"עננים שחורים". "עוד מעט תהיה מלחמה שהחורף יביא". שיר בקצב דרמטי שמדבר על שינוי בחיים יותר מאשר על מלחמה. וגם ב"הכל כאן" – הוא שר "המלחמה תפסה אותי לא מוכן", והייתי אומר תרתי משמע – כי עמיר לב שכח את המילים בשיר הזה והתחנן שמישהו יזכיר לו את השורה הראשונה. שיר שאינו עוסק ישירות במלחמה אלא במצב אישי, שבו מבקש הדובר עזרה מהעזר שכנגד.
עמיר לב אינו מנופף בדגלי מחאה. באחת הפאוזות הבודדות אמר משהו כמו: "רציתי להגיד כמה מילים על המלחמה, אבל נראה לי לא צנוע לדבר עליה רק בגלל שקיבלתי מיקרופון, אז אני ארד מזה". אז זה נכון – מוטב לשיר ופחות לדבר. ומה כבר יש להגיד, שהוא נגד?
התבוננתי בפניו לאורך השעה וחצי בצוותא. שומדבר כמעט אינו עובר מהם. יש בהם משהו מיוגע עד סחוט. הטון הקולי הוא נציגו של עמיר. קולו המחוספס-קודר-מלנכולי-מסתורי, שנתמך בגיטרות שמצטלצלות טוב. הטון הוא שמשדר את הפנים (בשווא) כלומר את מה שלא ניכר על הפנים (בקמץ)
עמיר לב שר "תורידי את החולצה שאראה מה יש מתחת, תבואי עם סכין, שאראה אותך רוצחת". פרוורטיות? פסיכופטיה? לקחת את זה כזה-כאילו מסתורי וזרוק.

המוסיקה פשוטה, שוטטות סביב אותם אקורדים ומהלכים מוסיקליים, משהו, שאם אגיד עליו – פה ושם השתעממתי – לא אחטא לאמת. מצד שני כמה שירים שיש בהם קסם מלודי שמהלך עליך. מ"חבק אותי", "אל תדאגי", ועד "נוסע וחוזר" החדש – סיפור חצי הזוי על שגרה ואהבה. טרובדור התחושה האפלולית שר Losing My Life  לסיום. הליאונרד כהן המקומי, אינטימי ומופנם, מעלה אותנו על מסלול זרמי מחשבותיו. בדרך נושבת בריזה של פשטות יפה, אמיתית.

גיטרות אקורדיון – אדם שפלן, בס: גולן זוסקוביץ, תופים: אסי ששון.

שירים: מרסיי, שני ברגים-הקומקום, כביש 1 – ויקי, הסוודר השחור, עננים שחורים, חולון, נמל התעופה – הכדור, נוסע וחוזר, שש שעות, כבוי, YMCA, הכל כאן. הדרן 1: בלפור 7 – ראש הממשלה, פרדייס – אנושקה, אל תדאגי, מחכה/ חבק אותי. הדרן 2: פעם בחיים/ כחול וירוק.

 

 עמיר לב – הכל כאן קטעי וידאו מההופעה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

3 תגובות

  1. אני חולקת על חלק ומסכימה עם השאר. אבל לא זו מטרת התגובה.

    צרמו לי שמות השירים, שאינם נכונים בחלקם. "עננים שחורים" זה שם השיר, "מלחמה" כנראה מתייחס לאופן בו הא נוגן. למשל.

    אריה ורותי לא ניתן בהדרן ובבחירה בין כחול וירוק לפעם בחיים – ניתן רק "פעם בחיים".

    כך בטח גם בשירים נוספים ברשימה.

    לא קריטי בעת כתיבת ביקורת, רוח הדברים מובנת, אבל כדאי לשים לב.

  2. כל משפט של עמיר נוגע ברגישות בסיטואציות מחיינו בארץ ובכלל – איזו רגישות לבחור מילים – נ ד י ר!!!
    ומי שיש לו בעיה שישמע זמרים אחרים – אנחנו חיכינו 4 שנים לשמוע אותך!תמשיך – אין כמוך – גאון!!!!!!!!!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות