"מעבר להרים ולמדבר/ אומרות האגדות ישנו מקום/ שאיש ממנו חי עוד לא חזר/ והוא נקרא: הסלע האדום"
קולו של אריק לביא מזוהה עם מיתוס הסלע האדום. לביא היה הטרובדור הכי אותנטי של השירים הישראלים של פעם, שנסונר ארצישראלי, .מספר-רומנטיקן שהעביר את התכנים והנופים המקומיים שנספגו בו, מרחוב פרישמן פינת גורדון ועד חופי הכינרת וכפר יהושע ועד פטרה הקסומה והבלתי מושגת שבהרי אדום. השיר על הסלע האדום שהוקלט לראשונה ב-1958, נאסר להשמעה בקול ישראל ע"י ראש הממשלה דאז דוד בן-גוריון, שלטענתו עודד נערים צעירים לעבור את הגבול ולהגיע לסלע האדום שבירדן. ("מקום שאיש ממנו חי עוד לא חזר"…)
מוסיקלית, הצלילים מדגישים את דרמת הגבורה והקרב שמתאר שירו של חפר, הטון של אריק שעובר מחדות נוקשה לחום רך, הגשה רצינית-דרמטית, לא מתמרחת. הטמפרמנט העצום. היכולת להטעין סיפור בדרמה.
