רגינה מנגנת כינור פגניני המקורי (תוצרת 1743) שהיא קיבלה באופן נדיר לקונצרט ג’אז בגנואה.  שידוך יפהפה בין קלאסי לקל. ברשימה שלה מוריס ראוול, קלוד דיביס, גבריאל פורה, אסטור פיאצולה ועד אניו מוריקונה של "סינימה פרדיסו".   זה לא דיסק ג’אז. זה יותר "איזי ליסנינג" איכותי עם אלתורים קלים  ותזמורים יפים (ג’ורג’ קנדרלי) , הקלות הנסבלת שאינה  גולשת למוסיקת רקע, אלא בהחלט משדרת ליריות ואמוציות וניואנסים.  זה קורה  במנגינה  MANAHA DE CARNAVAL של לואיס בונפה מתוך "בלק אורפאוס", ב-PAVANE לפורה.  קרטר מספרת כי דרך היסורים שעברה כדי לנגן בכינור הנכסף, מתבטאת בתוצאה הסופית, המאוד אמוציונאלית. וכמו שאומר שם הדיסק: לנגן בכינור פגניני זה משהו מתחום החלום.