שיכורות

מצוירים בסלון

מילים: יונתן אברהמי. לחן: תום גוטליב. הפקה מוזיקלית: אדם אבולעפיה
3/5

הרכב: אורי מוהליבר – גיטרה מובילה, אורן נחום – תופים, אדם אבולעפיה – בס, יונתן אברהמי – שירה וגיטרה.

לא מצאתי מילים על עטיפת הסינגל? נכון שמילים במוסיקה נועדו לאוזן, אבל בל נקפח את העין הקוראת. הייתכן כי "מצוירים בסלון" לא רצו להעליבה? (את העין) והשאירו את השיפוט לאוזן? גם כאן אני לא רץ לבשר על להקה חדשה בראש חוצות, הגם שעל מדבקת הסינגל מדברים על "הלהקה שסומנה בתור ההבטחה לשנת 2009 והוגדרה כתקווה של הרוק הישראלי". אז ככה: מניסיוני לא כדאי לסמוך על הבטחות ברוק הישראלי. בשנים האחרונות מעטות התממשו. לגבי "התקווה של הרוק הישראלי" – גם כאן ראוי להיזהר מהתנפצות הציפיות, כי תוחלת החיים של "תקוות" בטרם הראו קבלות – קצרה.
השיר פותח במשפט – "למה לא כולן שיכורות כל הזמן", פינטוז מחורמן של יונתן אברהמי שהוא המוטו. הבנאדם השתוי מעיד על עצמו שהוא אדם מפוקפק ומזמין אותה לכוסית (בחולם, לא בשורוק) בטון מתבכיין. "היי את בואי לכאן", הוא פולט. צליל חשמלית ובס מנסים לקשט לאברהמי את הטון המדוכדך. אבל נשאר מזה משהו  כחוש. אולי רצה שאווירת המסטוליות תשלוט. הבטחה? תקווה? מוכן ללכת על זה. לתת עוד צ'אנס. בינתיים, אין מימושים.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות