קפלן, יוצר ופרפורמר רוק עתיר שעות במה, חוזר חמש שנים אחרי "הזמן האבוד" כדי לזעוק את זעקתו של שרוט שכל יציאה שלו מהבית גורמת תחושה של יציאה לקרב.
מצב קשה: "שד אוחז בך"… "קל ליפול למלכודות כשיש סמים שהם תרופות"…"נפש של אדם נמלט מחפשת לה מקלט, דלת שנפתחת אל הקרב היא שוב אותך לוקחת", "עוצם את העיניים וחולם רק לא נרדם עדיין".
וגם משפט שאומר – זה לא רק אני: "כל אחד יכול להיאבד בשיגעון שבא מבפנים". משפט הכללה שמתייחס לכולם. בשיר, לא חייבים להסביר ולפרשן, להזהיר, להתנחם בצרת רבים, להגיד שהשיגעון בא מבפנים (אלא מנין?) להזכיר שהנפש היא מחלה קשה. דבר על עצמך. זה מספיק כדי לגרום לרבים להזדהות. הם אינם זקוקים לפרשנות ("כל אחד" וכ'ו) שרק מקהה את עוצמת הטראומה. אם אתה אישי – לך עד הסוף.
מצד שני, אם לקחת את המילה "מבפנים", הרי העוצמות של השיר הזה מגיעות פחות מהטקסט על הנייר, יותר מהטון הפנימי-ההבעה הדרמטית של ירמי קפלן. סערת רגשות שנתמכת בעיבוד רוק דרמטי שמעניק עוצמות רציניות להבעת הנפש. מבחינה זו אי אפשר לטעות ב"כוונת המשורר".