מי לא אוהב את קול החצץ של דילן (שנהייה חצצי יותר מאלבום לאלבום)? תגידו את האמת. תשכחו לרגע – דילן. סתם שמעתם את הקול המגורס הזה.
בואו נשאל את זה ככה: תראו לי מישהו שייקח את דילן נטו, יפריד את האדם והאגדה מהמוסיקה. כלומר לשפוט את המוסיקה לפי מה שהיא, לפי איכויותיה, בלי לקשר אותה למיתוס ולמפעל של האיש שנמשך כבר 47 שנים. אז זהו, שמאוד בעייתי להפריד את האגדה מהאלבום החדש, ה-33 שלו, במיוחד שזהו בדיוק דילן האגדי, דמו וחלבו, הוא ולא אחר. הקול, הטון, הסגנון.
הכל התחיל כשדילן נכנס לאולפן להקליט שיר לסרטו של אוליבייה דאהן My Own Love Song. מה שקרה הוא שהסאשן עם ההרכב היה כה משוחרר וזורם, שההרכב המשיך להקליט 10 שירים עד לאלבום השלם – Together Through Life. אני מקשיב לאלבום נינוח לאורכו, חיוניות של בלוזמן שמביא את ניסיון חייו למוסיקה. הפתיחה הבלוזית הקצבית של Beyond Here Lies Nothin – קובעת פחות או יותר את צבע האלבום – פולק-רוק בלוז עממי של בגרות ובשלות. צליל האקורדיון של דיוויד הידאלגו הוא אלמנט יפה בהפקה החדשה. Beyond here lies nothin’/Nothin’ done and nothin’ said שר דילן. דילן אינו מבטיח שום הבטחות לגבי העתיד. מעבר לכאן אין שום דבר. אז תתרכז בכאן ובעכשיו.
Life Is Hard השיר מפסקול הסרט הוא שיר איטי ועדין, בלדה מלנכולית, טון געגוע (נכתבה בשיתוף רוברט האנטר, כותב המילים של "גרייטפול דאד") הפקה חסכונית, כמעט עירומה, שבה בולט צליל מנדולינה. הטון התחושתי-רומנטי של דילן צובט בלב.
My Wife’s Home Town ממשיך את המוטיב שעובר לאורך הדיסק – יחסי אהבה, ומה אתה מפסיד כשאתה מוותר. בלוז צורב, שורשי, שמזכיר בלוזיסטים בעלי קול חרוך כמו של וילי דיקסון.
ב – If You Ever Go To Houston האקורדיון חוזר ללוות את הקול המחוספס שמשדר אזהרות והצעות איך לכלכל צעדיך: Better know where you’re going, or stay where you are… Well I know these streets, I’ve been here before/I nearly got killed here during the Mexican War "מוטב שתדע לאן אתה הולך/ או שתישאר במקומך … / אני מכיר את הרחובות האלה, הייתי כאן פעם/ כמעט נהרגתי במלחמה המקסיקנית"…
Forgetful Heart עוד שיר מאוד מעודן, הזכיר את Ain’t Talkin מאלבום "זמנים מודרניים". קול החץ ממשיך להיות דומיננטי, המיקס מעניק לו מקום של כבוד. דילן נשמע משלים עם גילו וההשפעה שהייתה לשנים עליו.
Jolene – קליט וקליל, אפ טמפו בלוז נוגע ברוקנ'רול של פעם, סולו חשמלית יפה.
This Dream Of You – השיר היחיד באלבום שדילן כתב מילים ומוסיקה גם יחד. שיר מתון, גוון ספרדי משהו, ריכוך אקורדיוני + כינור, חום ליבו ששר: "There’s a moment when all old things become new again/But that moment might have come and gone/All I have and all I know is this dream of you which keeps me living on" – "ישנם רגעים שכל הדברים הישנים הופכים שוב חדשים/ וכל מה שיש לי וכל שאני יודע זה החלום עלייך שמחזיק אותי חי"
ובהמשך השיר דילן שר: “Everything I touch seems to disappear/Everywhere I turn, you are always here/I’ll run this race until my earthly death/I’ll defend this place with my dying breath" – "כל מה שאני נוגע נראה כנעלם/ כל מקום שאני פונה את תמיד כאן/ אמשיך במרוץ עד מותי/ אגן על המקום הזה בנשימת מותי". חזק לא?
Shake Shake Mama עוד שיר שמקורו בבלוז. דילן מדבר אל הנשים בשיר הזה בארוגנטיות: "Some of you women you really know your stuff/But your clothes are all torn and your language is a little too rough – "אחדות מכן הנשים מכירות את עצמכן/אבל בגדיכן קרועים ושפתכן מדי גסה" (בריטני ספירס?)
I Feel A Change Coming On – דילן ממשיך במשנתו בזמן הזה בשיר מלודי בסגנון הישן – “Well now what’s the use in dreaming/You got better things to do/Dreams never did work for me anyway/Even when they did come true” – "מה התועלת בלחלום/ מוטב שתעשה דברים אחרים/ חלומות מעולם לא עזרו לי/ אפילו כשהם התגשמו"
It’s All Good שמסיים את האלבום – אפביט מפתיע באופטימיותו כשמדובר בדילן.
אז אחרי עשרה שירים, טובים, טובים יותר, אני יכול להגיד שקול החצץ של דילן נעם לאוזני, ושבטח אני אומר את זה כי בכל זאת אני לא יכול להפריד את האגדה מהמוסיקה, וגם כשכל דיסק של האיש הזה בן ה-68 יתקבל בברכה, ובמיוחד החדש – שמגיע ממקום של השלמה יפה, של צניעות לא סטארית, של מוסיקה שאינה מתפארת בגימורים מוקפדים של מפיקי הצעקה האחרונה. זה דיסק של לחזור הביתה בדרך הישנה והטובה.
